לסרי נ' פרץ

פסק דין

1.בפני תביעה כספית נזיקית בסכום של 28,000 ₪ לפיצוי התובע בגין נזקים, שלטענתו, נגרמו לו כתוצאה מגניבת 4 מסורים מרכבו, על ידי התובע, או מי מטעמו.

לאור העובדה שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד, יהיה פס"ד שלהלן מנומק באופן תמציתי.

לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, במהלך חודש 8/11 או סמוך לכך, בעת שהה בעסק הנתבע, נלקחו מרכבו 4 מסורים והועברו אל רכב הנתבע. התובע הפנה לצילום מצלמת אבטחה של עסק סמוך בשם "דורון מוטורס", אשר לטענתו, מצביע על הגניבה הנטענת. התובע תבע את עלות 4 המסורים שנגנבו, פיצוי בגין הפסד ימי עבודה וכן בגין עוגמת נפש.

2.הנתבע הכחיש כי גנב את המסורים וטען בכתב הגנתו כי התובע היה לקוח של בית עסק למכירת ציוד חקלאי וכיוב' אותו מנהל הנתבע. לטענת הנתבע, לתובע נותר נכון לסיום שנת 2010 חוב כספי בסך של 22,015 ₪, ואולם, התובע סירב לשלם את החוב והחל לטעון שהנתבע אחראי לגניבה שבוצעה ברכבו של התובע אשר חנה בסמוך למקום העסק של הנתבע.

הנתבע טען, כי מסרט הצילום שהציג התובע עולה כי מהרכב נלקח מסור אחד, לא ניתן לזהות את האדם אשר לקח את המסור והמצולם בחלק גופו התחתון בלבד וכן כי אין בסיס לטענה שהמסור הועבר לרכב הנתבע. הנתבע טען, כי אין לו כל קשר לגניבת המסור והפנה לכך שלאור אופי עסקו הינו לבוש תמיד במכנסי עבודה ונועל נעלי עבודה גבוהות בעוד שהאדם הנראה בסרט הצילום לבש מכנס קצר וסנדלים.

מטעם התובע העיד התובע בלבד, ומטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.

דיון:

3.בהתאם להלכה על פיה "המוציא מחברו עליו הראיה", נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את טענותיו. נטל זה עומד במשפט האזרחי על מאזן הסתברויות של 51% בלבד. אולם, כאשר התובע מעלה כנגד הנתבע טענות בעלות אופי פלילי, כגון גניבה, תרמית וזיוף כבמקרה דנן, בו הועלתה טענה לגניבה, אזי מידת ההוכחה הנדרשת גבוהה יותר. לעניין זה נפסק ב- ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) עמ' 589 כי: "... הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים" (שם, עמ' 598 ג'). ב-ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' גרוס פ"ד מח (4) 866, נפסקה הלכה דומה לעניין הוכחת טענת הטעיה: "אוסיף שמצד ההלכה למדנו כי במקום שבו טוען בעל דין כלפי חברו טענה של הטעיה (והיא לשון נקייה לרמייה) מוטל עליו לעמוד בנטל שהוא כבר מהנטל המוטל ברגיל על מתדיין במשפט אזרחי" (שם, עמ' 877 ב') (וראה גם ע"א 373/89 מסרי ואח' נ. חילף, פ"ד מה (1) 729, ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. רוזנברג, פ"ד מז (2 605).

במקרה דנן, לאחר ששקלתי את הראיות והעדויות שבפני, שוכנעתי כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח ברמה הנדרשת והמוגברת, כי התובע הוא שביצע גניבה של מסורים מרכבו. התובע אף לא הוכיח כמה מסורים נגנבו, מה שוויים ואת הנזקים שנתבעו על ידו.

4.כבר בראשית הדברים אציין, כי צדק ב"כ הנתבע בטענתו לעניין אי קבילות סרט הצילום. אמנם, התובע גילה את קיום הסרט כבר בתצהיר גילוי המסמכים שצורף לתביעה ואף צרפו לתצהירו, אך בכך אין להכשיר ראיה בלתי קבילה. הגשת הראיות מתבצעת בפועל במסגרת העדת המצהיר על תצהירו אליו צורפו הראיות כנספחים. אין בעצם צירופם של הנספחים בעבר כדי לאפשר הגשת ראיות שלא הוגשו כנדרש בדין, לצורך קבילותם.

מתצהיר התובע עולה, כי המדובר בצילום ממצלמת אבטחה של עסק סמוך בשם "דורון מוטורס" וכי הסרט הועבר לתובע מאותו עסק. לא הוזכר שמו של האחראי מטעם דורון מוטורס על המצלמה. לא הוזכר שמו של מי שערך, או העתיק מהמצלמה את הסרט שהוגש ולא צורף תצהיר מטעמו של אותו אחד.

בספרו "על הראיות" מהדורה 1999 בעמ' 942 מבהיר המלומד קדמי כי תנאי עיקרי לקבילות צילום (בין צילום דומם ובין סרט) הוא:

"כי המדובר בצילום "אמין" מן ההיבט הטכני, לאמור צילום "אמיתי", להבדיל מצילום "מבושל", בלשון מקצוענים".

התנאי השני והמשני הוא כי על פני הדברים, הצילום מציג בצורה אובייקטיבית את המצב.

עוד אוסיף, כי בית המשפט כבר הביע דעתו (ראה ת"א 5638/98 מזרחי נ' פקר) כי התנאים שנקבעו בפסיקה לקבילות הקלטה, יחולו בשינויים המחויבים גם על קלטת וידאו. תנאיי הקבילות כפי שנקבעו בפסיקה (ראה ע"פ 331/88 חלובה ואח' נ' מדינת ישראל פד"י מ"ד 4 141, ע"פ 869/91 שניר נ' מדינת ישראל פד"י ל"ח 4 169), הינם כי: "מכשיר ההקלטה היה תקין ופעל כהלכה, המקליט ידע את מלאכתו, כי ההקלטה או ההסרטה נאמנות ונכונות וכי לא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות.

במקרה דנן, הדיסק צורף כאמור, ללא תצהיר מטעם הבעלים או האחראי על מצלמת האבטחה אצל דורון מוטורס. לא ידוע מי ערך את הדיסק או העתיק אותו, או את הצילום ממצלמת האבטחה ומה הייתה פרוצדורת ההעתקה. לפיכך לא ניתן לדעת כי לא נעשו שינויים בסרט במהלך עריכת, או העתקת הדיסק. לאור האמור, המדובר בראייה בלתי קבילה.

5.יחד עם זאת, לאחר שהדיסק הוצג לצפייה במהלך חקירת הנתבע (שכן בא כוחו לא טרח כאמור להגיש בקשתו בעניין קבילות הדיסק מבעוד מועד), אני מוצאת להבהיר כי גם אילו היה מוגש בצירוף תצהיר כנדרש בדין וניתן היה להתייחס רק למהימנות הצילום, עדיין לא היה בכך כדי להואיל לתובע ולפיכך התביעה נדחית גם בהעדר הוכחה לגופם של דברים:

מצפיה בסרט הצילום לא ניתן לקבוע כי האדם הנראה מוציא דבר מה מרכב התובע הינו הנתבע. לא ניתן לזהות כלל את אותו אדם. לא ניתן לקבוע בוודאות כי הוא אוחז בידו מסור ואף לא הובאה בפני כל ראיה על פיה אוכל לקבוע ברמה הנדרשת, כי הרכב אליו מוכנס אותו חפץ המוחזק בידי אותו אדם, הינו רכב הנתבע. מס' הרכב אשר נטען כי הינו רכב הנתבע לא צולם ולא נראה בסרט הצילום. הרכב הנטען כי הינו רכב הנתבע הינו רכב הנחזה בסרט כלבן בעוד שהנתבע העיד, כי רכבו הינו כסוף. עדותו של התובע לא נסתרה בכל דרך שהיא (עמ' 13 שורות 3-4). לא זומן כל עד להעיד כי ראה את רכב הנתבע חונה בסמוך לרכב התובע וכאילו הרכב הנראה בצילום הינו רכב הנתבע.

יודגש כי הגניבה לא אירעה בתוך בית העסק של הנתבע והתובע אישר בחקירתו, כי המדובר במדרכה בסמוך לבית העסק (עמ' 8 שורות 10-11). המדובר ברשות הציבור ואין כל ראיה כי מי מטעם הנתבע דווקא, הוא זה שלקח את החפץ מרכב התובע.