לסרי נ' חכמון ואח'

פסק דין

בתאריך 19.3.13, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידו ובין רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

אין מחלוקת בין הצדדים לעניין אחריות הנתבע לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הצדדים חלוקים באשר לגובה נזקי התובע בתאונה.

לטענת התובע, נזקיו בתאונה, כפי שפורטו בכתב התביעה, לא שולמו לו, גם לא בחלקם, והנתבעת העלתה מידי פעם טענות סרק בכל המתייחס לדרישותיו של התובע כי תשלם את נזקיו וכאשר דרישותיו לפיצוי התמשכו – חדלה הנתבעת כליל לענות לפניותיו.

בכתב תביעתו, פירט התובע כי בתאונה נגרמו לרכבו נזקים בסך של 12,617 ₪ וירידת ערך בסך של 5,843 ₪, כפי שנקבע בחוו"ד השמאי, כאשר זו לא נסתרה בכל ראיה אחרת.

כן חוייב התובע בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 1,170 ₪.

התובע אף שכר רכב לשימושו במהלך הימצא רכבו במוסך ושילם תמורת שכירת הרכב את הסך של 750 ₪.

כן עתר התובע בכתב תביעתו לחייב את הנתבעת לפצותו גם בגין חיובו בריבית חריגה ובגין הפסד עבודה וזמן, בסך כולל של 3,000 ₪.

בכתב הגנתה, העלתה הנתבעת טענות כאילו העובדה שרכב התובע נבדק על ידי השמאי רק כשבועיים לאחר קרות התאונה, יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזקים הנטענים.

הנתבעת חלקה על חלק מקביעות השמאי לעניין תיקון הנזקים ואף על קביעותיו באשר לשיעור ירידת הערך של הרכב.

כן טענה עוד הנתבעת כי שכר טרחת השמאי הינו גבוה מהמקובל וכי כל יתר טענות התובע באשר לנזקיו – לא הוכחו.

הנתבעת לא צירפה לכתב הגנתה תיעוד מקצועי כלשהו, שיהא בו כדי לתמוך בטענותיה ולבססן.

מאידך, מר שגיא, הוא השמאי שבדק את רכב התובעת לאחר התאונה, העיד בביהמ"ש, ענה על כל תהיות הנתבעת לגבי חוות דעתו והסביר אותן, תוך שהינו מפנה אף להבהרות בכתב שהגיש לביהמ"ש לאחר שבאו בפניו טענות הנתבעת, כפי שעלו מכתב ההגנה.

הנני מקבלת כמהימנים עליי במלואם את דברי עדותו של השמאי וכן את ממצאיו וקביעותיו שבחוות דעתו.

הנני מקבלת את הסברי התובע בדבר הנסיבות שבהם התעכבה בדיקת רכבו למשך כשבועיים לאחר התאונה וכן הנני מקבלת את קביעות השמאי מר שגיא כי כל הנזקים שנמצאו על ידו ברכב, בעת בדיקתו אותו, הינם אותנטיים וטריים.

לקביעתי, בענייננו, בדיקת הרכב לאחר שבועיים הינה חסרת משמעות לעניין קביעת שווי תיקון נזקי הרכב כתוצאה מהתאונה.

כאמור, הנתבעת לא הגישה חוו"ד מטעמה, כך שחוות דעתו של מר שגיא, הסבריו ועדותו – לא נסתרו כלל.

הנני קובעת כי הוכח שבתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך של 12,617 ₪ וירידת ערך בסך של 5,843 ₪.

כן זכאי התובע למלוא החזר חיובו בשכ"ט השמאי, כאשר לקביעתי, שכרו של השמאי אינו מופרז וזאת בהתחשב במורכבות בחינת נזקי רכב התובע, כפי שבא בפני ביהמ"ש.