לנקרי נ' יפרח ואח'

פסק דין

1) עניינה של התביעה הנו פיצוי לתובעת בעטיה של תאונת דרכים מיום 22.2.13 (להלן: "התאונה"). התובעת עותרת לפיצוי בגובה 1,500 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

3) הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה. עוד חולקים ביניהם הצדדים בשאלת גובה הפיצוי הנתבע.

טענות הצדדים

4) התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי ביום התאונה הגיעה יחד עם אמה למרכז המסחרי בעיר בית שמש, כאשר היא נהגה ברכבה. התובעת טוענת, כי בסמוך למרכז האמור, עצר לפניה רכב מונית של הנתבע 1 כדי להוריד נוסעת, ולאחר שזו ירדה מהמונית, החל הרכב האמור לנסוע אחורנית, חרף הצפירות החוזרות של התובעת, רכב המונית פגע ברכבה וגרם לו נזק מלפנים. התובעת טוענת, כי מיד לאחר התאונה, הנתבע 1 ירד מרכבו, החל לצעוק עליה וסירב למסור לה את פרטיו. כעולה מנספחי כתב התביעה, הנזק שנגרם לרכב התובעת כומת בכ-5,800 ₪. יובהר, כי הנזק האמור תוקן במסגרת הכיסוי הביטוחי לרכבה של התובעת.

התובעת כימתה את הסך הנתבע בתביעתה בין היתר ובעיקר, בהתבסס על רכיב ההשתתפות העצמית, הפסד יום עבודה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

5) לעומת גרסה זו, הכחישו הנתבעים בכתב הגנתם את תיאור התאונה כפי שהובא מפי התובעת. הנתבעים טוענים בכתב הגנתם, כי רכבה של התובעת הוא זה אשר פגע ברכב המונית בחלקו האחורי עת זה האחרון עצר כדי להוריד נוסעת. הנתבעים מייחסים את האשם הבלעדי בדבר קרות התאונה לתובעת. עוד נטען על-ידי הנתבעים, כי התובעת סירבה למסור פרטיה לנתבע 1. הנתבעים טוענים, כי לרכב המונית לא נגרם כל נזק. הם חולקים על תיאור הנזק שהובא בכתב התביעה.

דיון והכרעה

6) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה, כפי שיוטעם להלן.

7) למעשה, הפלוגתא בתביעה דידן הינה בשאלה המרכזית, והיחידה, האם נכונה טענת התובעת כי רכב הנתבע 1 פגע ברכבה עת (רכבו) נסע לאחור, או שמא נכונה טענת הנתבעים בכתב ההגנה לפיה רכבה של התובעת פגע ברכבו של הנתבע 1 מאחור עת רכב זה היה בעצירה מוחלטת.

8) לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, אני מבכר את גרסת התובעת על גרסת הנתבע 1. התרשמתי מאמינותה של גרסת התובעת בהיותה גרסה נהירה, הגיונית ועקבית [ראו הודעת התובעת לחברת הביטוח מיום 26.2.13]. לא רק שגרסת התובעת לא נסתרה על-ידי הנתבעים, אלא שגם, הנתבע 1 בעדותו לפניי, סתר את גרסתו שבכתב הגנתו.

בעוד לפי גרסת הנתבעים בכתב ההגנה, רכבה של התובעת הוא הרכב הפוגע - כביכול [ראו סעיף ט"ו בכתב ההגנה], בעדותו לפניי שלל הנתבע 1 קיומה של כל פגיעה ברכבו, וכדבריו: "אני לא הרגשתי מכה שהיא פגעה בי. לשאלת בית המשפט, אני משיב כי היא לא פגעה בי בכלל" [ראו שורות 23-24, עמוד 2 בפרוטוקול]. אם לא די בכך, הנתבע 1 השיב לשאלת התובעת כלהלן:

"הנתבע משיב לשאלות התובעת:

ש. אתה טוען שלא פגעתי בך?

ת. לא, כי אין לי פגיעה ברכב"

[ראו שורות 26-28, עמוד 2 בפרוטוקול]

9) בהינתן עדותה של התובעת שהותירה רושם חיובי, וכן נוכח הסתירה המהותית בעדות הנתבע 1 בדבר נסיבות קרות התאונה, עדיפה בעיניי גרסתה של התובעת על גרסתו של הנתבע, ולכן הנתבעים, יחובו ביחד ולחוד, בנזיקין, כלפי התובעת.

הנזק והפיצוי

10) כאמור, התובעת אינה תובעת פיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבה משכן זה כוסה כאמור באמצעות חברת הביטוח שלה במסגרת הכיסוי הביטוחי לרכבה. הפיצוי הנתבע על-ידי התובעת הוא סך ההשתתפות העצמית לשם מיצוי (הפעלת) הכיסוי הביטוחי (500 ₪), הפסד יום עבודה (587 ₪) כן עוגמת נפש והחזר אגרה. התובעת כימתה את תביעתה בסך 1,500 ₪.