לנקרי ואח' נ' ברוך ואח' 21 יולי 2010

פסק דין

1.התובעים, תושבי חו"ל, השכירו לנתבעים 1, 2 בית פרטי בן שלש קומות (כולל מרתף) ובריכה, המצוי בהרצליה, לתקופה של שנה, מיום 1/8/05 ועד יום 30/7/06. הנתבע 3 ערב לכל התחייבויות השוכרים כלפי התובעים. בהמשך, מימשו הנתבעים את האופציה שניתנה להם להארכת תקופת השכירות עד 31/7/07, ונחתם הסכם שכירות חדש, עד 31/7/07. הנתבע 3 חתם על אישור כי שטר החוב בחתימתו תקף גם לתקופת השכירות המוארכת. מחלוקת נטושה בין הצדדים בשאלה האם הוארכה השכירות מעבר לתאריך זה, אם לאו. ביום 20/9/07 הגישו התובעים את התביעה שבפניי, לפינוי ולסעדים כספיים. ביום 24/10/07 פינו הנתבעים את המושכר. בעקבות זאת, תוקנה התביעה והפכה לתביעה כספית בלבד. התביעה היא, בין היתר, לתשלום דמי שכירות ביחס לתקופה 1/8/07 – 24/10/07, וכן לפיצויים מוסכמים מראש בסך 150 דולר ליום, בגין התקופה הנ"ל. התביעה כוללת גם עילות כספיות נוספות, הכל כפי שיפורט להלן.

המחלוקת בענין הארכת תקופת השכירות

2.לטענת התובעים, הסכם השכירות נסתיים ביום 31/7/07 ולא הושגה הסכמה על הארכתו. לטענת הנתבעים, הושגה הסכמה להארכת ההסכם בשלשה חודשים, עד יום 30/10/07, ובהתאם להסכמה זו, פינו הנתבעים את המושכר אף טרם המועד, היינו, ביום 24/10/07.

3.אין מחלוקת כי תקופת השכירות, עפ"י ההסכם החתום האחרון שבין הצדדים, נסתיימה ביום 31/7/07.

הנתבעים טענו כי הוסכם בינם לבין "סמי", היינו, מר שמואל בן שושן (שהוא ה"שיפוצניק" והאינסטלטור של התובעים) על הארכת השכירות בשנה נוספת. מר בן שושן הכחיש טענה זו מכל וכל (ראה סע' 5, 7 לתצהירו), וברור שהטענה כי סוכם עם האינסטלטור על הארכת תקופת השכירות אינה מתקבלת על הדעת, וטוב עשו הנתבעים משלא חזרו על טענה תמוהה זו בסיכומיהם.

4.מה שכן היה בין הצדדים בענין תקופת השכירות משתקף במסמכים:

החוזה עמד להסתיים, ככתוב בו, ביום 31/7/07.

כבר ביום 7/3/07 הודיעה ב"כ התובעים לנתבעים, במכתב רשום, כי עליהם לפנות את המושכר עד ולא יאוחר מיום 31/7/07.

בתגובה לכך כתבו הנתבעים אל ב"כ התובעים, ביום 1/4/07, כי קיבלו המכתב בענין הפינוי בתדהמה, בעיקר בשל העובדה שהתקיימו שיחות בינם לבין התובעים בנוגע להארכת החוזה. כמו כן מעלים הנתבעים, במכתבם זה, טענות שונות בענין התחשבנות הקיימת לטענתם בין הצדדים. ומסיימים בכך ש"אנו נשקול את זמן פינוי הדירה, ונקיטת המשך הליכים משפטיים במידת הצורך".

ממכתב זה, לפיו "אנו נשקול את זמן פינוי הדירה", הבינו התובעים כי הנתבעים כנראה אינם מתכוונים לפנות את המושכר במועד (31/7/07). לפיכך כתבה ב"כ התובעים מכתב נוסף אל הנתבעים, ביום 25/4/07, ובו חזרה על כך, שכבר ביום 7/3/07 נשלחה אליהם דרישה בכתב לפינוי המושכר בתום תקופת השכירות. היא הוסיפה גם, כי בכוונת התובעים לנקוט הליכים משפטיים, לרבות תביעת פינוי. באותו מכתב גם הודיעה ב"כ התובעים לנתבעים, על מינויה של הגב' אסתר טאנג'י (שהיא אחותה של התובעת 2) לטפל בכל ענייני השכירות מעתה ואילך.

ואכן, הגב' טאנג'י נפגשה עם הנתבעים, ואלה השמיעו בפניה טענות ואיומים, בין היתר שאין להם כל כוונה לפנות את המושכר במועד המוסכם (תצהיר טאנג'י, סע' 6, סע' 8).

התובעים הבינו כי הנתבעים אינם מתכוונים לפנות במועד, ועל כן, בלית ברירה, בניסיון להגיע להסדר פשרה ולהימנע מהליכים משפטיים, שיגרה ב"כ התובעים אל הנתבעים טיוטת הסכם, להארכת השכירות עד יום 31/10/07.

אלא שהנתבעים סירבו לחתום על טיוטת הסכם ההארכה, בעיקר משום שדמי השכירות, בטיוטת הסכם ההארכה, הועלו, לטענתם באופן חד צדדי, לסכום של 2,100 דולר לחודש.

לפיכך, ביום 24/7/07 כתבה ב"כ התובעים אל הנתבעים כי טרם קיבלה התייחסותם לטיוטת הסכם ההארכה, וכי אם לא ייחתם הסכם ההארכה תוך מספר ימים, לא יהיה תוקף להסכם הפשרה, והתובעים ימשיכו לעמוד על דרישתם לפינוי לא יאוחר מיום 31/7/07.

על כך הגיב ב"כ הנתבעים, במכתב מיום 26/7/07, כי הנתבעים קיבלו הסכמת התובעים (באמצעות סמי) להארכת השכירות לשנה נוספת, והם מוכנים לחתום מיידית על הסכם חדש לשנה נוספת (אין צורך להיזקק לטענה זו, אותה זנחו הנתבעים בסיכומיהם).

על כך באה תגובת ב"כ התובעים מיום 12/8/07 כי תוכן המכתב הנ"ל מוכחש מכל וכל, וכי אין שחר לטענה כי כביכול האינסטלטור אישר הארכת תקופת השכירות. ב"כ התובעים מציינת בפני ב"כ הנתבעים, במכתבה זה, כי מיום 1/8/07 הינם בגדר פולשים המתגוררים בדירה ללא תשלום שכר דירה.

למחרת, ביום 13/8/07, שוב כתבה ב"כ התובעים מכתב אל ב"כ הנתבעים, ובו הודיעתהו כי אם לא יפנו מרשיו את המושכר ויסדירו מלוא חובותיהם בתוך שבעה ימים, היא תשחרר את כספי הערבות שהופקדו בידיה, לידי התובעים.

ביום 19/8/07 כותב ב"כ הנתבעים אל ב"כ התובעים, כי הנתבעים יפנו את המושכר לא יאוחר מיום 30/9/07.

על כך השיבה ב"כ התובעים, בכתב ידה, ביום27/8/07 (נספח ב' לתצהיר הנתבעים), כי מועד פינוי 30/9/07 אינו מקובל כלל וכלל, שכן טלפונית סוכם שהנתבעים יעזבו עד יום 31/8/07. ובסיפא, לאחר איזכור עניינים נוספים, היא חוזרת שנית על כך שמועד הפינוי המוסכם הוא עד יום 31/8/07.