לנצר נ' מדינת ישראל משרד הביטחון - אגף השיקום

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

המשיב, נכה צה"ל, מבקש לחייב את משרד הביטחון בתשלום הפרשי סיוע לרכישת רכב רפואי וכן הוצאות נוספות.

המבקשת טוענת בבקשתה, כי הזכאות לסיוע לרכישת רכב רפואי מעוגנת בהוראת אגף השיקום נכים 56.02 וניתנת כהטבה מכוח הוראת אגף השיקום נכים, לפנים משורת הדין ומעבר לקבוע בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 ובתקנות שהותקנו מכוחו.

לטענת המבקשת, הערכאה המוסמכת לדון בתקיפת החלטה מינהלית מעין זו, הינו בית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם להוראת חוק בתי המשפטי לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים") ופסיקת בתי המשפט.

המשיב מעלה טענה מקדמית, כי המבקשת לא תמכה בקשתה בתצהיר ומשכך דינה להמחק על הסף, ולגופו של עניין טוען, כי השאלה שבמחלוקת הינה כספית גרידא, ביחס לחישוב הסכומים המגיעים לו, בהתאם לנהלי אגף השיקום ותו לאו.

דיון והכרעה

אשר לטענה המקדמית שהעלה המשיב, לפיה המבקשת לא תמכה תגובתה בתצהיר, דינה של טענה זו להדחות, שעה שהבקשה נסמכת על טיעונים משפטיים ועובדות המצויות בכתב התביעה. קראתי חזור וקרוא את בקשת המבקשת ולא מצאתי טענה עובדתית שדרוש היה צירוף תצהיר לשם העלאתה. מוטב לטענה זו שלא הייתה נטענת כלל. למותר לציין, כי גם המשיב, לא תמך תגובתו בתצהיר, וכי למה ילין על המבקשת?

לגופו של עניין, צודקת המבקשת בטענתה, כי תביעת המשיב עניינה גובה תשלום ההטבה לה הוא זכאי ומועד תשלום ההטבה. כך, בסעיף 4 לכתב התביעה טוען המשיב, כי בתוקף מעמדו כנכה צה"ל היה זכאי לקבלת סיוע מאת המבקשת להחלפת רכב רפואי. המשיב מוסיף וטוען בסעיף 6 לתביעה, כי על פי זכאותו היה זכאי לסיוע בסכום 142,235 ₪, מוסיף המשיב בסע' 7 ומפרט את עילת תביעתו, לפיה המבקשת לא שילמה למשיב את סכום הסיוע, אלא שלמה סכום מופחת ואף את הסכום המופחת לא שילמה למשיב באופן מיידי, אלא משכה וסחבה את התשלום ימים רבים. בסעיף 12 לכתב התביעה ממשיך המשיב ומפרט את הסכומים הנוספים שעל המבקשת לשלם לו.

מקריאת כתב תביעתו, ברי כי תביעת המשיב אינה רק בגין חישוב הסכומים להם הוא זכאי עת הוא רוכש רכב רפואי חדש במקום ישן, אופן חישוב הסכומים וגובה הסכומים שקיבל המשיב הינם בגדר החלטה של הרשות מכוח נוהלי אגף השיקום, ולא ניתן להפוך החלטה מינהלית מסוג זה לשאינה כזו, בטענה, כי המדובר בהחלטה העוסקת בחישוב גרידא. לו, כטענת המשיב, מדובר היה בטעות בחישוב ותו לאו, יש להניח שלא היה כל צורך בהגשת תביעה זו. ברי, כי הכרעה בתביעה מסוג זה, מצריכה הכרעה בגובה ההטבות להם זכאי המשיב ובמועד שהיה זכאי לקבלן בהתאם לנהלי אגף השיקום.

הוראת סעיף 26 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, קובעת, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון "בהחלטה של רשות בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות הנצחה במשרד הבטחון". משכך, הסמכות לדון בטענות שמעלה המשיב בעניין החלטת הרשות בנושא הטבות הניתנות מכוח נוהלי אגף השיקום, נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא לבית משפט לתביעות קטנות. אין בעניין זה אלא להפנות לפסיקה אליה הפנתה המבקשת בבקשתה – עע"מ 7605/09 פלוני נ' משרד הביטחון – קצין תגמולים, בר"ע 3249/08 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' גלר.

יתירה מזו, כפי שקבע בית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 14830-10-11 יעקב לוי נ' משרד הבטחון – האגף לשיקום נכים- תכליתו העקרונית של בית המשפט לתביעות קטנות הינה תכלית בירור צרכנית שבין אדם לחברו ובין אדם לספק המספק מצרך. אין בתכלית זו מקום לבירורים השמורים באופן יעודי בדינים אחרים לערכאות אחרות.

משכך, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. המשיב יכול כמובן להעלות טענותיו בבית המשפט המוסמך.

למותר לציין, כי אין בבקשת המבקשת או בהחלטה זו משום התעמרות לשמה במשיב, נסיון לרפות את ידיו או חלילה רצון למנוע ממנו את יומו בבית המשפט, אלא הליכה עקב בצד אגודל אחר הוראות המחוקק והחלטתו, כי תובענות מסוג זה ידונו ויוכרעו על ידי ערכאה בכירה יותר - בית המשפט לעניינים מינהליים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: