לנצ'יאנו נ' שוורץ

פסק דין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מיום 24.11.13 (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר) ולפיה דחה על הסף את תובענת המבקשת כנגד המשיבה (להלן שוורץ) על נזקים שנגרמו למבקשת לטענתה מרכב שפגע בה ובו נהגה שוורץ .

מצאתי לדון בבר' ע כבערעור ולקבלו כדלהלן:

מלכתחילה הגישה המבקשת בבית המשפט לתביעות קטנות תובענה כנגד אלדן תחבורה בע'מ (להלן אלדן) ובה טענה כי ריכבה ניזוק על ידי רכב בו נהגה נהגת מטעמה.

התובענה נדונה בתיק מס' 353210111 בפני כב' השופט רונן אילן .(להלן התובענה הראשונה).

המשיבה הגישה בתובענה הראשונה כתב הגנה בו נטען במפורש כי:

במועדים הרלבנטיים לתובענה היה רכב הנתבעת (אלדן) "ברשותה של גב' שוורץ נבונה – להלן הנהגת" וכי "הנתבעת תטען כי לטענת הנהגת היא לא היתה מעורבת באירוע תאונתי נשוא כתב התביעה וכי בשעת התאונה היתה בסניף הנתבעת בירושלים"

במועד הקבוע להוכחות בתובענה הראשונה התייצבה המבקשת וסיפרה לבית המשפט באזהרה את סיפור התאונה כפי שארע לטענתה.

על פי טענותיה העובדתיות של אלדן בכתב הגנתה , היה מצופה שהיא תביא מטעמה את שוורץ כדי להוכיח ן.

והנה, במקום שתובא לעדות שוורץ, הופיעה בדיון כעדת הגנה לאלדן הגב' עפרה בן ציון אשר העידה באזהרה כי " קיבלתי את הרכב ביום 18.8.10 בשעה 14.00 בגבעת שאול, ירושלים...מעולם לא הייתי עם הרכב בגבעתיים..גב' שוורץ נבונה היא שותפה שלי בעסק...רק אני משתמשת ברכב. גב' שוורץ לא משתמשת ברכב. גב' שוורץ בת 38 יש לה שלושה ילדים"

בפסק הדין נקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את תובענתה.

כל זאת כאשר בית המשפט היה ער לכך כעולה מפסק דינו לגרסתה העובדתית של אלדן בכתב הגנתה.

אלדן מצידה לא מצאה לתת שום הסבר לסתירה עובדתית ומהותית זו בשום שלב ( גם לא בתגובתה לבר'ע דנן) ואילו בית המשפט לא רק שלא דרש לגבי הסתירה העובדתית המהותית שבין כתב ההגנה לבין מה שארע בדיון כי אם גם נמנע מלהתייחס לכך בפסק הדין וליתן לנושא זה את מלוא המשקל המתבקש כאילו לא היה.

אמת ניתנת להאמר שלא מצאתי בכתב ההגנה או בפרוטוקול תשתית עובדתית ממנה יכול היה בית המשפט להסיק כי אלדן טענה בין השאר כי הרכב היה לפי רישומיה בירושלים (ראה שורות 30 עד 33 לפסק הדין בתובענה הראשונה). גרסת הנתבעת היתה כאמור כי שוורץ היתה הנהגת וכי שוורץ היתה במועד הרלבנטי במשרד אלדן.

אלדן גם לא הביאה מטעמה שום עד או עדות לבסס כי הרכב היה לפי רישומיה בירושלים או כי אחת משתי השותפות היתה שם במשרד במועד הרלבנטי.

העובדה שאלדן נמנעה באופן מכוון מלהביא לעדות את שוורץ וזאת מבלי הסבר למהפך העובדתי שהיא מציגה בדיון אל מול כתב ההגנה , לא רק שהיא אומרת דרשני ומעלה תמיהה של ממש בדבר המניעים לו, ובדבר אמינות גירסות שוורץ בן ציון , כי אם תומכת ומחזקת בעליל את גירסת המבקשת שלא ניסתרה כלל בהינתן האמור לעיל ואף זכתה לחיזוק מהתנהגות הצד שכנגד.

לפיכך ולצורך עניננו אין לומר שהמבקשת לא הרימה בתובענה הראשונה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ומכל מקום ברור לחלוטין שאין בנסיבות המתוארות כדי לבסס קביעה שפסק הדין בתובענה הראשונה מהווה מחסום בפני התובענה השניה כדלקמן:

לאחר שנסתיימה התובענה הראשונה הגישה המבקשת בצר לה תובענה כנגד שוורץ (להלן התובענה השניה).

שוורץ טענה בכתב ההגנה כי "במועדים הרלבנטיים לתובענה הושכר הרכב מחברת אלדן תחבורה בע'מ ומי שנהגה ברכב בפועל הינה שותפתי לעסק הגב' עפרה בן ציון (להלן הנהגת)"

לא נטען בכתב ההגנה כי הרכב היה באותה עת על פי רישומי אלדן בירושלים ולא נטען כי עפרה בן ציון היתה באותה עת עם הרכב במשרדי אלדן בירושלים . שוורץ לא ביקשה לצרף את אלדן כצד לתובענה השניה. אלדן לא ביקשה להצטרף כצד לתובענה השניה ולמרות שרוח אלדן מרחפת על פני כתב הגנת שוורץ גם כאן סתמה אלדן ולא מצאה להביא הסבר נאות לאותו מהפך עובדתי שתואר לעיל. לא היא , לא שוורץ ולא עפרה בן ציון .