לנדסמן נ' טל ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 30.3.08 במתחם החניה של מרכז הקניות "חוצות אלונים".

2.לטענת התובע – נהג ברכבו והמתין במתחם החניה בעצירה מוחלטת לצורך כניסה לתא חניה. לפתע יצא רכב הנתבעים, נהוג ע"י נתבע 1, מתא חניה סמוך בנסיעה לאחור תוך התעלמות מרכבו של התובע. בנסיבות אלה, פגע רכב הנתבעים ברכבו של התובע. לרכבו של התובע נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה. התובע פוצה בגין נזקיו ע"י חברת הביטוח המבטחת את רכבו וכעת תובע הוא את הפסדיו.

3.לטענת הנתבעים – רכבם, נהוג ע"י נתבע 1, יצא מתא חניה בנסיעה איטית לאחור ובסטייה קלה לימין. הכביש, לגרסתם, היה פנוי. רכבו של התובע יצא אף הוא מתא חניה, בנסיעה לאחור ופגע ברכב הנתבעים. רכב התובע לא היה בעצירה מוחלטת, שכן שני הרכבים יצאו מתאי חניה נגדיים בנסיעה לאחור באופן סימולטני. סבורים הנתבעים כי האחריות לאירוע רובצת לפתחו של התובע. טענות נוספות התייחסו לנזק הנטען, אומדנו ודרך חישובו.

4.כתב התביעה הוגש לביהמ"ש לתביעות קטנות בראשל"צ והועבר לדיון בפניי לאור מגבלות הסמכות המקומית.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע ונתבע 1.

נתבע 1 טען כי ברכבו ישב אדם נוסף אשר עדותו חיונית להוכחת טענת ההגנה. הדיון נדחה, שכן אותו אדם היה בעת הדיון בשירות מילואים פעיל, אלא שבטרם התקיים הדיון הנוסף, הגיש נתבע 1 בקשה לביטול הדיון ולמתן פסק דין על סמך הראיות שהוצגו בדיון הראשון.

התובע העיד כי רכבו עמד בעצירה מוחלטת והוא הבחין ברכב הנתבעים נוסע לאחור. התובע צפר בתקווה שהנהג ישמע ויעצור אך ללא הועיל. עוד הוסיף התובע כי התכוון להיכנס עם רכבו לתא חניה ולא לצאת הימנו.

נתבע 1 העיד כי נכנס עם האדם הנוסף לרכבו, הניע את רכבו והחל לנסוע לאחור, לאחר שוידא שנתיב הנסיעה מאחוריו פנוי. נתבע 1 נסע בנסיעה איטית, תוך סטייה מסוימת לימין ובשלב זה שמע את קול הפגיעה. נתבע 1 והנוסע הנוסף יצאו אל מחוץ לרכב והבחינו ברכבו של התובע צמוד לפינה השמאלית אחורית של רכבם.

עובר לאירוע לא הבחין נתבע 1 ברכבו של התובע בתא החניה הנגדי. נתבע 1 אישר כי התובע אמר לו שצפר, אולם לדבריו לא שמע את קול הצפירה. סבור נתבע 1, לאור אופן עמידת רכב התובע, כי התובע כלל לא יכול היה לראות את אורות הרוורס של רכבו נדלקים.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמך ובתמונות שצורפו במהלך הדיון, לאחר שהקשבתי בקשב רב לשני הנהגים המעורבים באירוע והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, מעדיף אני את גרסת התובע המתיישבת עם הנזק שנגרם לרכבו ועם טענתו כי כלל לא חנה את רכבו במקום חניה נגדי למקום חניית רכב הנתבעים, אלא התכוון להיכנס לתא חניה. טענה זו נמצאה מהימנה בעיניי. עוד אציין, כי למרות נוכחותו של אדם נוסף ברכבו של הנתבעים, ויתר בסופו של יום נתבע 1 על עדותו. יתרה מכך, הרושם המתקבל הוא כי במהלך הנסיעה לאחור לא הסב נתבע 1 את ראשו, שכן סבר בטרם החל בנסיעה כי כל רכב לא נמצא בנתיב יציאתו מתא החניה בו עמד רכבו.

6.אשר על כן, הנני קובע כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין הנזקים המוכחים שנגרמו לו עקב התאונה.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סכום של 900 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (8.2.09) ועד התשלום המלא בפועל.