לנדסמן ואח' נ' רימון טיולים בעמ

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים אשר נגרמו לתובעים לטענתם בעת טיול לארגנטינה, צ'ילה וברזיל אשר אורגן ובוצע בידי הנתבעת.

התובעים טוענים כי הטיול אשר הוזמן על ידם, אוחד עם טיול נוסף אחר אשר היה אמור לצאת מטעמה של הנתבעת- חברת נסיעות וזאת בשל מיעוט נרשמים בשני הטיולים. משום כך, לטענת התובעים התאחרה יציאתם לטיול ביומיים ואף השתבש סדר טיסות הפנים המתוכנן ומשבע טיסות פנים הוכפל מספרן ל 14 טיסות פנים. יתרה מזו, לטענת התובעים הטיסות היו לרוב בשעות הלילה והדבר גרע מהנאתם בטיול.

טענתם העיקרית של התובעים הינה באשר לשישה ימי טיול אשר הוחמצו בגין שביתה שפרצה בצ'ילה באותה העת ולא אפשרה טיול בארץ האש, אל קלאפטה , קרחון פורטו מורינו ועוד אתרים המצויים באזור. תחת זאת נאלצו התובעים לשהות במלון בעיר פורט אראנס בתנאים ירודים, עד אשר חולצו משם לבסוף, בדרך לא דרך. התובעים מלינים על השיבושים הקשים שחלו בטיול ולטענתם חלה האחריות המלאה לשיבושים אלו על הנתבעת אשר ידעה מראש על השביתה ובכל זאת לא שינתה את מסלול הטיול בהתאם ובחרה ביודעין להיכנס אל מקום השביתות והפרות הסדר בצ'ילה. לטענת התובעים מפאת שיקול הדעת המוטעה של אנשי הנתבעת, חלה עליה החבות לפצותם בנזקים אשר נגרמו להם ובין היתר החשש לחייהם, אובדן ימי הטיול, חוסר הנוחות שנגרם להם ועוגמת הנפש אשר הייתה מנת חלקם.

הנתבעת לא חלקה על העובדות אשר הציגו התובעים ולא הכחישה כי אכן כך היו פני הדברים. אלא שהנתבעת טענה כי נוכח היות השביתות בצ'ילה דבר בלתי צפוי, הרי שלא היה על הנתבעת לחזות תוצאותיהן מראש ואין להטיל עליה את האחריות לנזקיהם של התובעים, פרט להחזר ההוצאות ע"ס 715$ בגין נסיעות, לאדם בו כבר נשאה.

הנתבעת סמכה ידיה על פסיקה אשר ניתנה בשלושה פסקי דין נוספים בבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, בתל אביב ואף בחיפה , בעניינם של חברי קבוצה נוספים באותו הטיול.

במסגרת התביעות אשר הוגשו בבית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ובתל אביב הגיעו הצדדים ביניהם להסכמה לפיה תידחה התביעה ומבלי להודות בחבותה תפצה הנתבעת את התובעים במתן הנחה של 10% על שירותי קרקע הניתנים על ידה. במסגרת התביעה אשר הוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, ניתן פסק דין הקובע כי יש לדחות התביעה, אך משהסכימה הנתבעת במסגרתם של התיקים האחרים ליתן הנחה ע"ס 10% של שירותי הקרקע מטעמה, הרי שיש לחייבה ליתן כן, אף במסגרת פסק הדין הנוסף.

דיון והכרעה :

יאמר כבר כעת כי על אף שקראתי בשימת לב פרוטוקולי הדיונים ופסקי הדין אשר ניתנו במסגרת יתר התובענות בבתי המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, תל אביב וחיפה, כפי שהובאו בפני בידי הנתבעת, אין בכוונתי להחיל את אותה התוצאה אף על המקרה דכאן כפי שביקשה הנתבעת לעשות ויובהר.

אין חולק על כך כי הנאתם של התובעים ומטיילים אחרים מן הטיול נפגמה. הראיה לכך היא עצם הגשתן של ארבע תביעות בגינו של אותו הטיול. הנתבעת מצידה לא הכחישה את הנסיבות כפי שתוארו בידי התובעים. הנתבעת אף לא הכחישה כי ידעה בטרם יציאת התובעים לטיול על השביתה המתוכננת בצ'ילה. לטענת הנתבעת האחריות לנזקים אינה חלה עליה כיוון שלא יכולה היתה לחזות את ההתפתחויות בשטח ולא את המהומות אשר פרצו בעקבות הסתבכות השביתה וגרמו לשיבוש הטיול. אלא שלאחר שנשמעו בפני עדויות התובעים, סבורני כי אכן שיקול דעת לקוי היה מנת חלקה של הנתבעת במסגרתו של הטיול האמור. שיקול דעת לקוי זה הוא אשר גרם להפרת חובת הזהירות החלה על הנתבעת. אין ספק כי חובת הזהירות המושגית החלה על חברת נסיעות הינה ביצוע טיול כמתוכנן לשביעות רצון המטיילים. אכן שביתה אשר פורצת במפתיע אינה גורמת להפרת חובת הזהירות הקונקרטית החלה על חברת הנסיעות , מתכננת הטיול. אלא שלב תביעה זו הינו אחר ועניינו בחובת הזהירות המושגית לפיה על הנתבעת לדאוג לשלומם ורווחתם של המטיילים בטיולים היוצאים מטעמה ולא לסכנם שלא לצורך. במקרה דנן מתגבשת אף חובת זהירות קונקרטית, דהיינו היה על הנתבעת לדאוג לשלומם ורווחתם של התובעים דכאן ולא לסכן את חייהם שלא לצורך. התובעים העידו בפני ועדותם זו לא נסתרה אף במסגרת חקירה נגדית, כי כאשר עמדו לטוס לדרום צ'ילה ובוטלה טיסתם המתוכננת, פנה המדריך המקומי אל מדריך הקבוצה מטעמה של הנתבעת והזהיר אותו לבל יכנס לאזור עם הקבוצה (ראה עמ' 1 שורה 25 ואילך, עמ' 2 שורות 1-6 לפרוטוקול). דהיינו מדריך מטעמה של הנתבעת ידע ידוע היטב כי המצב בדרומה של צ'ילה בעייתי ועל אף האמור, נטל סיכון , לקח את הקבוצה ובה התובעים והחליט להמשיך במסלול תוך איתור טיסות חלופיות. מן החקירה הנגדית עולה פרט חמור עוד יותר, הדבר נעשה בהתייעצות עם משרדי החברה בתל אביב, כך שהנתבעת לא יכולה לטעון להיעדר אחריות בהיעדר ידיעה על המתרחש בשטח (ראה עמ' 2 שורות 11-19 לפרוטוקול).

הנה כי כן, שמו התובעים מבטחם באנשי הנתבעת האמורים להיות מיומנים בטיולים באזור האמור וסמכו את ידם על שיקול הדעת של אנשי הנתבעת כי יהיה מאוזן וזהיר ולא יגרום לסיכונים מיותרים לתובעים.

לא ברור מה גרם לשיקול הדעת המוטעה, ברם טיעוניה של הנתבעת כי חששה מתביעות באם לא תקיים את מסלול הטיול המתוכנן במלואו, בוודאי שאינו יכול להוות שיקול דעת מכריע כאשר מדווח בידי המדריך המקומי על התפרעויות ושיבושים קשים באזור הטיול המתוכנן.

הנה כי כן, הופרה חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת וקמה לה החבות לפצות את התובעים בגין הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מהפרת חובה זו.

כאמור, אין להטיל אחריות בשל שיבושים אשר הינם בגדר "כח עליון" ואינם צפויים מראש, אלא שבמקרה אשר בפני מעיד התובע מר לנדסמן כי המדריך המקומי התריע בפני אנשי הנתבעת לבל יגיעו לדרום צ'ילה ועדותו זו מהימנה עלי, דהיינו אין מדובר עוד ב"כח עליון" כי אם בתרחיש אפשרי ומוחשי למדי ששומא היה על מדריך אחראי מטעמה של הנתבעת לעשות כל שביכולתו על מנת למנעו.

כאשר מבוצע שיקול דעת מוטעה שכזה, על אף שהנתונים היו בפני אנשי הנתבעת בשטח, על הנתבעת ליטול את האחריות ולפצות את התובעים בגין הנזקים אשר נגרמו להם באותם שישה ימי טיול בדרומה של צ'ילה.

יתכן כי תובעים אחרים במסגרתו של טיול זה לא היו מודעים לשיחות אשר נערכו עם המדריך המקומי ולפיכך נפסק אשר נפסק במסגרת התביעות הנוספות שהוגשו בבתי המשפט לתביעות קטנות בהרצליה תל אביב ואף בחיפה, ברם לא ניתן להתעלם מן הנתונים אשר נפרשו בפני במסגרת העדויות אשר נשמעו במסגרתו של תיק זה. כך, אף לא ניתן להתעלם מחובת הזהירות לדאוג לשלומם של המטיילים אשר חלה על הנתבעת ואשר הופרה.

מאחר והנתבעת לא הכחישה את גובה הנזקים אלא את אחריותה בלבד, אני מקבלת איפה את תביעת התובעים בכל הנוגע לנזקיהם בגין אותם שישה ימי טיול בדרומה של צ'ילה.

אשר לטענות התובעים בכל הנוגע לטיסות הפנים, בעניין זה אין בידי לקבל תביעת התובעים. עוד בטרם הגיע מועד יציאת התובעים לטיול ובידיעה ברורה כי טיסות הפנים תשתנינה עקב שינוי מועד היציאה לטיול, בחרו התובעים לצאת לטיול בלא לעמוד על כך כי תימסר לידיהם רשימת טיסות הפנים. התובעים הלינו על כך כי פנו בלא הרף לסוכנת הנסיעות לצורך קבלת מועדי טיסות הפנים, אך זו השיבה פניהם ריקם. מחקירת התובעת 2 עולה כי היא לא פנתה אל הנתבעת בעניין זה ובכל זאת על אף שטיסות הינן בעייתיות עבורה בריאותית, היא בחרה לצאת לטיול בלי שתהיה בידיה רשימה מלאה של טיסות הפנים. התובעים ידעו על השינוי במועדים וחזקה כי מכח זאת ידעו כי הדבר ישפיע אף על מועדי טיסות הפנים ומספרן. משכך איני רואה לנכון לפצותם בגין הוספת טיסות פנים נוספות ואי הנוחות אשר נגרמה כתוצאה מכך לתובעים.

סוף דבר,

אני מקבלת את התביעה חלקית , כמפורט לעיל ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בגינם של ששת ימי הטיול בדרומה של צילה בסך של 14,285 ₪ (בעלות של 2,380 ₪ ליום טיול).