לנדאו ואח' נ' סיני ואח'

פסק דין

כללי

בפני תביעה כספית, בגדרה עותרים התובעים לחייב את שתי קבוצות הנתבעים (הנתבעת 1, וכן הנתבעים 3-2), לשלם להם תשלומים שלפי הנטען מגיעים להם מכח הסכמי מכר שנכרתו בין הצדדים.

במישור הדיוני: מטעם התובעים הוגש תצהיר התובע וחוות דעתו של רו"ח שלמה עצמון. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיר הנתבעת 1 ותצהיר הנתבע 2. מטעם צד ג'1 הוגש תצהירו של עו"ד שמואל שוב. מטעם צד ג'2 הוגש תצהירו של עו"ד עמיהוד דורון. הודעות צד ג' נדחו (ר' החלטה מיום 12.9.2012, פ' ע' 32). בהסכמת הצדדים, תצהירו של עו"ד דורון נשאר בתיק כראיה מטעם ההגנה (שם). המצהירים הנ"ל (פרט לעו"ד שוב) נחקרו בבית המשפט.

רקע הסכמי ועובדתי

ביום 25.6.1990 נכרת הסכם בין התובע לנתבעת 1, בגדרו מכרה הנתבעת לתובע את מניותיה בחב' שבילי הכרך בע"מ (נספח ג' לכתב התביעה). ביום 11.6.1991 נכרת הסכם בין התובע לנתבעים 3-2, בגדרו מכרו הנתבעים הנ"ל לתובע את מניותיהם בחב' שבילי הכרך בע"מ (נספח ה' לכתב התביעה). חב' שבילי הכרך בע"מ החזיקה במניות בחב' השקעות בכרך בע"מ, שהיא מצידה אחזה בזכויות במקרקעין (במושע), בשתי חלקות בבת-ים ובראשון לציון (ר' נסחי רישום, נספחי א' לכתב התביעה). על כן, מכר המניות בגדרם של שני ההסכמים הנ"ל ייצג מכר של זכויות במקרקעין.

בס' 7 לשני ההסכמים הנ"ל התחייבו המוכרים לשלם "כל מס שיחול לשלטונות מס רכוש ו/או לעירית ראשון לציון עד ליום העברת הזכויות על חלקו... וסכום זה ינוכה מהסכום שעל הקונה לשלם למוכר והקונה ישלמו למנהלי החברה בכל עת שידרש לשלמו ע"י חברת שבילי הכרך בע"מ". המוכרים הוסיפו וחתמו על "התחייבות" (ר' התחייבות הנתבעת 1 מיום 20.11.1990 - נספח ד' לכתב התביעה, ו"התחייבות" הנתבעים 2-3 מיום 11.6.1991 - נספח ו' לכתב התביעה). בהתחייבות הנתבעת 1 נרשם:

"א. אני מאשרת ומסכימה בלית ברירה, כי מגיע ממני חוב עבור מס רכוש לתקופת החזקת המניות על ידי כולל הוצ' ושכ"ט עו"ד והנני מפקידה ע"ח סכום זה בידי עו"ד א. רפואה סך של – 10,000 ₪ אשר ישקיעם באגרות חוב ממשלתיות צמודות מדד.

ב.הסכום המופקד כולל הפירות ישמש לתשלום בכל עת שידרש תשלומו ע"י שבילי הכרך בע"מ, אם תותר יתרה תוחזר לי.

ג.אני מתחייבת לשבילי הכרך בע"מ לשלם כל חוב שיגיע כאמור בגין מניות אלו עד ליום 25.6.90 (יום מכירת המניות לבן ציון לנדאו) ושיעלה מעל הסכום המופקד וזאת בעת שחברת שבילי הכרך בע"מ ידרשו בדרך משפטית או אחרת לשלם לחברת השקעות בכרך בע"מ, החוב האמור או כל חלק הימנו".

נוסח דומה אומץ גם ב"התחייבות" מצד הנתבעים 3-2, שם נרשם כי "מגיע מאתנו סך הקרוב ל- 8,000 ₪ עבור מס רכוש לתקופת החזקת המניות על ידינו והננו מפקידים סכום זה בידי עו"ד א' רפואה..." (נספח ו' לכתב התביעה).

הנתבעים העידו כי הצורך בהפקדת פקדון נבע מטענת התובעים אודות העדר בהירות בענין גובה החוב. מר ברוש הצהיר כי עו"ד שוב, ב"כ חב' השקעות בכרך בע"מ, טען "שטרם נערך חשבון לחיוב בעלי המניות וכי בקרוב ייערך חשבון ועפ"י בדיקתו והערכתו לנו יהיה חיוב בגין מס רכוש בלבד שהוערך על ידו בסך של כ- 8,000 ₪. בעקבות זאת ולפי דרישתו... נאלצו בלית ברירה כפי שמצוין בהתחייבות, לחתום... על ההתחייבות... ואף הפקדנו בידיו של עו"ד רפואה [ב"כ המוכרים] סך של 8,000 ₪, שהיו אמורים להבטיח את התשלום למס רכוש" (ס' 5-4 לתצהירו). גם גב' בקרמן העידה, כי הפקדון שהפקידה (10,000 ₪) נועד להבטיח תשלום מס רכוש, שלפי הנטען היה טעון עריכת חשבון לחיוב בעלי המניות (ס' 6-5 לתצהירה). הצורך בחיוב בעלי המניות הספציפיים נבע מכך שהחוב נרשם ע"ש החברה, כאישיות משפטית נפרדת (ר' למשל ס' 3ג'-ד' לתצהירו של עו"ד שוב).

בשנת 1993 הופעלו הפקדונות לצורך תשלום חלקם של הנתבעים במס הרכוש. מר ברוש הצהיר כי בשנה זו קיבל פניה מהתובעים להסדיר את החוב, שעמד ע"ס 11,285 ₪ (ס' 10 לתצהירו). ב"כ המוכרים, עו"ד רפואה, שילם את החוב מכספי הפקדון, והנתבע השלים את הסכום החסר (שם). מר ברוש טען כי במהלך זה "אנו היינו סמוכים ובטוחים שבכך הסתיימו חובותינו כלפי חב' שבילי הכרך ו/או חב' השקעות בכרך" (ס' 10 לתצהירו). גב' בקרמן העידה אף היא, כי בינואר 1993 קיבלה דרישה להמצאת אישור מס רכוש "בהתאם לסעיף 7 להסכם שנחתם ביני לבין התובעים" (ר' מכתבו של עו"ד סלנט, נספח א'1 לתצהירה), ופנתה לבא-כוחה עו"ד רפואה לטפל בענין. לדבריה, עו"ד רפואה בירר עם עו"ד שוב מהי יתרת החוב, ובהתאם לכך שילמה 12,000 ₪, מתוכם 10,000 ₪ כספי הפקדון. אף היא העידה שהבינה כי בכך הסתיימו חובותיה לפי ההסכם (ס' 12 לתצהירה), והוסיפה: "מאז העברת התשלום למס רכוש באמצעות עו"ד רפואה ועד היום, לא קיבלתי כל הודעה על קיומו של חוב כלשהו... אני שילמתי באמצעות עו"ד רפואה כל סכום שנדרש מאיתנו עפ"י הסכם המכר. כל זאת עשיתי בתום לב ומתוך כוונה לקיים את ההסכם באופן מלא ומושלם" (ס' 14-13 לתצהירה).

אך התובע לא ראה בתשלומים משנת 1993 משום "גמר חשבון". לדבריו, "לאורך כל השנים שמאז חתימת שני ההסכמים וכתבי ההתחייבות היה ברור לי ולנתבעים כי העסקאות טרם הושלמו, וכי עדיין תלויה ועומדת התחייבותם לשאת בחלקם היחסי של הסכומים שיקבעו בסופו של דבר כסכומים המיוחסים למניות הנמכרות, לתאריך המכר" (ס' 12 לתצהירו). לטענתו, חוב המוכרים התגבש רק בשלהי שנת 2009, וזאת כתוצאה מ"איזון תחשיבי" שערכו אז מפרקי חב' השקעות בכרך, ובגדרו קבעו "את האופן בו יבוצע חישוב הסכומים שעל בעלי המניות לפרוע לה" (ס' 15-14 לתצהירו). התחשיב הצביע על כך שחב' שבילי הכרך חבה לחב' השקעות בכרך סך של 854,326 ₪, ליום 31.12.2009 (ס' 19 לתצהיר התובע). בעלי המניות נדרשו לפרוע חוב זה בהתאם ל"חלוקה שוויונית" בין בעלי המניות, שנקבעה ע"י מפרק החברה (ר' ס' 15, 17 לתצהירו).

ומדוע נערך "איזון תחשיבי" בשנת 2009? התובע הסביר כי "הצורך ליצור את האיזון והשיוויון בין בעלי המניות נדרש אותה עת, על רקע העובדה שהשקעות בכרך ערכה סבב חלוקת נכסים בקרב בעלי מניותיה. חלוקה שיוויונית [של נכסים] כאמור יכולה היתה להתבצע רק לאחר גביה שיוויונית, ועל כן – לא יכולה היתה השקעות בכרך לדחות עוד את ההתמודדות עם עריכת האיזון בין בעלי המניות" (ס' 15 סיפא לתצהירו). עולה מכאן כי העיתוי לעריכת "מודל האיזונים" נגזר מהמועד בו הוחלט בחברה לחלק את הזכויות במקרקעין בין בעלי המניות.

התחשיב עצמו בוצע במשרד רו"ח שלמה עצמון, שהגיש חוות דעת להבהרתו. רו"ח עצמון הסביר, כי לחב' השקעות בכרך לא היו מקורות תזרימים למימון חובותיה (ס' 4 לחוות דעתו). "עיקר הסכומים המקוריים הינם בחובות מס הרכוש הכבדים שהוטלו על נכסי החברה לאורך השנים" (ס' 7 לחוות דעתו). רו"ח עצמון הסביר את העיתוי לעריכת ההתחשבנות בין בעלי המניות (ס' 8 לחוות דעתו):

"לאחר כניסת החברה להליכי פירוק מרצון, ולבקשת בעלי המניות וועדת הביקורת נדונה בחברה סוגיית ההתחשבנות בין העלי המניות, נערכו תחשיבים שונים, על בסיס הנחות שונות אך לא הגיעה לידי סיום. רק בשנת 2009, עת החליטה החברה לבצע חלוקה של חלק מנכסי המקרקעין לבעלי המניות, בהליך של הגרלה ובחירה, הגיעו מפרקי החברה לכלל החלטה, לאחר קבלת החלטה של ועדת הביקורת ורוב בעלי המניות בחברה אודות אופן עריכת מודל האיזונים, והנחו את משרדנו לערוך תחשיב בהתאם להנחיותיהם" (ההדגשה הוספה).

ניתן לקבוע כבר כעת, כי המניע לעריכת "מודל איזונים" בשנת 2009 נעוץ היה בהחלטה שהתקבלה אז, לחלק את הזכויות במקרקעין בין בעלי המניות. מסקנה זו נתמכת גם במכתבם של מפרקי חב' השקעות בכרך בע"מ לבעלי המניות מיום 9.8.2009, בו הוסבר כי "ביום 12.7.09 הוגרלו החלקות המיועדות ליחידות צמודי קרקע ולמסחר בין בעלי המניות. כאמור בחוזר שנשלח ביום 1/6/09, על מנת שלא לעכב חלוקת המקרקעין ביחידות צמודות הקרקע ובחלקה המיועדת למסחר, החליטו המפרקים כי לצורך קבלת חלקו ביחידות, על כל בעל מניות לפרוע לפחות מחצית מחובותיו לחברה בהתאם לדו"חות הכספיים..." (נספח י' לכתב התביעה). בהמשך, בישיבה ועדת הביקורת של חב' השקעות בכרך מיום 17.12.2009 נבחן "מודל האיזונים" והתקבלה החלטה לאמצו (נספח יא' לכתב התביעה).

עריכת "מודל האיזונים" משנת 2009 הובילה להגשת התביעה דנא. לשיטת התובעים, "הגיעה העת, אם כן, בה ניתן לקבוע מהו החוב האמיתי והסופי שיש לייחס למניות שנמכרו לתובעים מאת הנתבעים, למועד מכירתן, הוא סכום החוב שחב כל נתבע לתובעים" (ס' 4.1 לכתב התביעה). לפי הנטען, "חובם של הנתבעים לתובעים עומד על חלקן של המניות הנמכרות בחוב הכולל למועד המכירה, בניכוי הסכומים ששולמו [בשנת 1993], ובהפחתת חלק יחסי מסכום ההנחה (שהרי ההנחה ניתנה בעיקרה בגין מחיקת חובות מס רכוש שנצברו בשנות ה- 90, לאחר תאריכי המכירות)" (ס' 4.2 לכתב התביעה).

הנתבעים מצידם טוענים, כי פרעו את מלוא חובותיהם כלפי הקונה בשנת 1993, במימוש הפקדונות ובתשלום מס רכוש (ר' ס' 10 לתצהירו של מר ברוש וס' 12 לתצהיר גב' בקרמן). לפי הנטען, התשלומים בהם התחייבו לפי ס' 7 בהסכמי המכר ולפי כתבי ההתחייבות מתייחסים למס רכוש ולמיסים עירוניים בלבד, בסכומים שבגבולות הפקדונות שהפקידו (ר' למשל ס' 17 לסיכומי הנתבעים). לשיטתם, מעולם לא התחייבו לשלם סכומים לפי "מודל איזונים שייערך במועד לא ידוע אחרי עשרות שנים" (שם). הנתבעים טוענים עוד כי "התביעה כולה נגועה בהתיישנות ובחוסר תום לב וברשלנות של התובעים" (ס' 11 לתצהירו של מר ברוש; ור' גם ס' 20 לתצהיר בקרמן).