פסק דין
1.בפני תביעה כספית בסך 100,000 ₪ - דמי שימוש הנתבעים מהנתבע. התביעה הוגשה בתחילה לסעדים של סילוק יד וצו מניעה ואף הוגשה נגד נתבעים נוספים (בתו של הנתבע המתגוררת בקומה א' בביתו והקבלן מטעמו – הוא התובע שכנגד 2). אולם, הסעדים הנוספים וכן הנתבעים הנוספים, נמחקו מכתב התביעה.
כן הוגשה תביעה שכנגד נגד התובע 1 (להלן: "התובע"), מטעם הנתבע והתובע שכנגד 2, הוא כאמור הקבלן מטעם הנתבע (להלן: "הקבלן").
2.התובעים היו עד למכירת מקרקעיהם (מכירה שהתבצעה במהלך הליכי תביעה זו), הבעלים של זכויות החכירה במקרקעין בגוש 13796 חלקה 189 בית 150 בישוב ביריה (להלן: "מקרקעי התובעים"). הנתבע הינו הבעלים של זכויות החכירה במקרקעין הסמוכים, בגוש 13796 חלקות 105 (לשעבר 109), 195 נ(לשעבר 105 ו- 107). להלן: "מקרקעי הנתבע".
3.בכתב התביעה נטען כי ב-3 השנים האחרונות משיג הנתבע את גבול מקרקעי התובע ועושה בהם כבתוך שלו כדלקמן (כאמור, וכפי שיפורט, מאחר שהנתבעים הנוספים נמחקו מכתב התביעה, הרי למרות שהטענות נטענו בלשון רבים, יובאו להלן ביחס לנתבע בלבד, אשר נותר כאמור, הנתבע היחיד בתיק):
א.בתאריך 27.11.08 כרת עץ שקד המצוי בשטח התובעים וכן ניתק קו טלפון ויצק בטון לעמודי ברזל (אותם פירק התובע), במקרקעי התובעים.
בתצהירו הוסיף התובע, כי פלישה זו הגיעה עד כדי 8 מ' לחצרו, אולם מיד שראה זאת התובע, עקר את עמודי הברזל והתקשר לנתבע להזהירו. בהמשך, פירק הנתבע עוד פעמיים גדרות אלו.
ב.בסמוך להגשת התביעה, החל הנתבע לבנות קיר תומך מבטון ואבן לכיוון שטח התובעים ואף פרץ דרך בחצרם. בתצהירו פרט התובע כי במהלך מעשים אלו נגנבה מחלקתם אדמה ונעקרו עצי גפן.
יודגש, כי דמי השימוש נתבעו בתביעה רק ביחס למעשים כדלקמן ולפיכך יש לדחות כל הרחבת חזית בסיכומי התובעים, הן ביחס לפלישות נוספות ו/או מועדים נוספים.
התובעים טענו כי בעקבות עקירת עץ השקד וחיתוך קו הטלפון, הסכימו הצדדים להזמין מודד כשכל צד התחייב לשלם את חלקו והוזמן המודד מונא סלאמא. אולם הנתבע לא קיבל את ממצאיו וסירב לשלם את חלקו.
בהמשך בתחילת שנת 2010 פעל המנהל לביצוע פרצלציה בישוב וביצע לשם כך מדידות. אולם, הנתבע הפריע למודדים וניסה לגרשם.
התובע תיאר בתצהירו את מערכת היחסים העכורה בין הצדדים לרבות, לטענתו, קללות, איומים ואף ניסיון דריסה של בנו ע"י הקבלן מטעם הנתבע. אולם, מאחר שכאמור הסעד היחיד שנתבע הינו דמי שימוש, אינני מוצאת לפרטם והם רלוונטיים רק כתגובה לתביעה שכנגד ויידונו במסגרתה.
הסעד הנתבע בתביעה הינו דמי שימוש ראויים בסך 100,000 ₪ עבור השימוש שהנתבע עושה בחלקת התובעים ע"פ שיקול ביהמ"ש.
יצוין, כי בתצהיר התובעים נתבעו סעדים נוספים. אולם, כפי שיפורט להלן ובהתאם להחלטות שכבר ניתנו, הם נמחקו מהתצהיר, זאת מאחר שהיוו הרחבת חזית לכתב התביעה והתובע לא הגיש כתב תביעה מתוקן, זאת למרות הארכות שניתנו לו במיוחד לצורך כך.
4.הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה ואף הגיש ביחד עם הקבלן, תביעה שכנגד, נגד התובע.
לטענת הנתבע - לא כרת את עץ השקד, לא נגע בקו הטלפון ולא הקים גדר בשטח התובעים. הנתבע טען כי בניית הקיר נעשתה כולה במקרקעי הנתבע, ואילו, השימוש בדרך המעבר במקרקעי התובעים, נעשה במשך שנים, בהסכמה ונוכח שינוי גבולות בפועל בין החלקות.
הנתבע הודה כי במהלך קיץ 2009 ביקש להקים גדר ברזל בקצה גבול חלקתו בסמוך לעמוד הטלפון ודרך המעבר וזאת למניעת כניסת פרות מדרך המעבר אל שטחו ואולם, התובע עקר את הגדר עוד באותו יום (ואף פגע בחלק הגדר שנבנה במקרקעי הנתבע). הנתבע הכחיש את האיומים והדברים שנטענו כי השמיע כלפי התובעים.
הנתבע טען כי במהלך בניית בית התובעים בשנת 1988 ע"י הבעלים הקודם (בפועל), בשם חכמון (להלן: "חכמון"), נבנה הבית תוך חריגות בניה, פלישה למקרקעי הנתבע, ויצירת הפרש גבהים שיצר חלוקה פיסית בין החלקות. בהמשך אף נבנה ע"י חכמון קיר אבן המקיף את ביתו והמבסס חלוקה זו. לטענת הנתבע, בהסכמת הצדדים ובגין חריגת חכמון למקרקעי הנתבע בכיוון הצפון מערבי, הותר שטח דומה בסמוך לחלקה 105, מתוך מקרקעי התובעים לשימוש הנתבע. הנתבע טען כי המצב בפועל נותר כאמור, במשך שנים, ללא כל טרוניה או דרישת תמורה מצד הצדדים, ואף התובעים שרכשו את המקרקעין בשנת 1993, לא העלו כל דרישה בעניין.
לטענת הנתבע, עוד בשנת 2000 – 1999, במהלך מדידה שבוצעה ע"י המינהל, הודע לצדדים כי קיימות חריגות הדדיות כאמור ואולם, איש מהצדדים לא העלה כל דרישה. הנתבע הוסיף כי בעוד שהחריגה, בהסכמה, מצידו הייתה מזערית ביחס לשימוש בשטח התובעים לנטיעת 3 עצי פרי ניכוש עשבים, הרי שחריגת התובעים ושימושם במקרקעי הנתבע, נעשו באופן שקיר האבן המקיף את ביתם נבנה במקרקעי הנתבע והחצר המרוצפת של ביתם נמצאת בחצר הנתבע.
הנתבע טען כי מדידת המודד סלאמה מטעם התובעים, אשר בוצעה בסוף שנת 2008 (ולא כטענת התובעים), לא צורפה ע"י התובעים, שכן היא תומכת בטענותיהם לעניין הגבולות וכי אף מפת המדידה משנת 2001 - תרש"צ 1/368/1 (להלן: "תרש"צ 1") תומכת בטענותיהם שכן על פיה נבנה בית התובעים על חלק ממקרקעי הנתבע. הנתבע הפנה גם למפת מדידה משנת 2008 על פיה ניתן לראות, לטענתו, כי החלוקה בין החלקות אינה כפי החלוקה המופיעה בתרש"צ 1/368/2 משנת 2010 (להלן: "תרש"צ 2"), אותה צירפו התובעים.