לנדאו ואח' נ' דורלכר

פסק דין

לפני תביעה קטנה שהגישו התובעים נגד הנתבע.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים מנהלים צימרים לאירוח במושב מירון. כשלושה חודשים לפני ראש השנה תשע"א הזמין הנתבע מן התובעים צימר לראש השנה במחיר של 4,000 ₪. כששה ימים לפני ראש השנה הודיעה אשת הנתבע לתובעים כי הם לא יגיעו לאירוח ולא ישלמו עבורו. לטענת התובעים, בעת ביצוע ההזמנה, משדרשו מן הנתבע לשלם מקדמה, הוא השיב "אנחנו הרי מכירים משנים קודמות, אין צורך לקחת ממני מקדמה, אני מתחייב להגיע". התובעים טוענים כי ביטול ההזמנה גרם להם לנזק של 2,400 ₪, לאחר שהם הצליחו להקטין את הנזק ולהשכיר את הצימר ב- 1,600 ₪ באותם ימים.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון שנקבע מלכתחילה ליום 15.5.11 ומשכך, ניתן נגדו פסק דין בהעדר. עוד באותו היום הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. בהחלטתי מיום 16.5.11 קבעתי כי בכפוף להפקדת סך של 1,000 ₪ בקופת בית המשפט והגשת כתב הגנה, ייקבע מועד לדיון בבקשה. הנתבע הפקיד את הפיקדון וביום 19.6.2011 הגיש כתב הגנה. בדיון שהתקיים בפני היום, התבררה התביעה לגופה.

הנתבע מאשר בכתב ההגנה כי הזמין אצל הנתבעים דירת שני חדרים לראש השנה תשע"א. עוד מאשר הנתבע כי המחיר שנקבע על ידי התובעים עבור האירוח עמד על 4,000 ₪, כאשר לטענת הנתבע מדובר במחיר מופקע והתובעים "גבו מחיר של 3 ימים עבור יומיים".

הנתבע טוען כי הוא משתייך לקהילה אשר מזה שנים מגיעה למירון בראש השנה, אך בשנה זו החליטה הקהילה שיגיעו גברים בלבד, בשל המחירים המופקעים שגובים התושבים. משכך היו פני הדברים והואיל ולא היתה עזרת נשים לתפילה, הודיעה אשת הנתבע לתובעים, למעלה משלושה שבועות לפני ראש השנה, כי אין בדעתם להגיע וכי התובעים רשאים להשכיר את הדירה לאחרים. התובעים שהיו מודעים לעניין אמרו לאשת הנתבע "תבואו לא יהיה בלגאן והכל יהיה בסדר, הקהילה תבוא יהיה אוכל ואל תדאגו". כמה ימים לאחר הודעתה הראשונה של אשת הנתבע לתובעים, ולאחר שהיו הודעות מפורשות שלא תהיה עזרת נשים ולא יינתן אוכל לחג, הודיעה שוב אשת הנתבע לתובעים שאין בדעתם להגיע, התובעים ניסו שוב להרגיעה שהכל יהיה בסדר אך אשת הנתבע אמרה להם סופית שהם לא מגיעים ושישיכירו את הדירה לאחרים.

הנתבע טוען כי לתובעים לא נגרם כל נזק וכי מסירת ההודעה לתובעים נעשתה זמן ניכר מראש, דבר שהצדיק את ביטול ההזמנה ללא חיוב.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו התובעים, הנתבע ואשת הנתבע. לאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע איננו חולק על כך שהזמין מן התובעים צימר לראש השנה תשע"א, במחיר של 4,000 ₪. התובעים הוכיחו כי שלא כנטען על ידי הנתבע, ההזמנה היתה לשלושה לילות ולא לשניים, שכן ערב ראש השנה חל ביום רביעי (8.9.10), כאשר האירוח היה אמור להסתיים רק במוצאי שבת, בשל היות הצדדים שומרי שבת. בכך, נסתרה טענת הנתבע ולפיה התובעים גבו מחיר מופקע של שלושה לילות עבור שני לילות.

כך או אחרת, גם אם סבר הנתבע כי מדובר במחיר מופקע, הוא איננו חולק על כך שהסכים והזמין מן התובעים את הצימר במחיר זה.

הנתבע גם איננו חולק על כך שבסופו של דבר הוא ביטל את ההזמנה ולא הגיע עם משפחתו לאירוח אצל התובעים.

הנתבע לא הוכיח את טענתו כי הודעת הביטול נמסרה לתובעים למעלה משלושה שבועות לפני ראש השנה, או זמן סביר אשר היה בו כדי להצדיק את אי חיוב הנתבע בתשלום סכום העסקה לתובעים. בעניין זה, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובעים, שעדותם בפני היתה עדות מהימנה, ולפיה ההודעה נמסרה להם על ידי אשת הנתבע ימים ספורים בלבד לפני ראש השנה.

גם לשיטתו של הנתבע, כפי שזו הועלתה בכתב ההגנה, אשת הנתבע "אמרה להם סופית שאנו לא מגיעים", לא באותה הודעה שעל טענתו נמסרה לתובעים למעלה משלושה שבועות לפני ראש השנה, אלא בשיחה נוספת שקיימה אשת הנתבע עם התובעים "כמה ימים לאחר הודעתה הראשונה" (סעיף 6 לכתב ההגנה).

יתרה מכך, אשת הנתבע אישרה בעדותה כי אותה "הודעה סופית" ניתנה לתובעים רק 6 ימים לפני ראש השנה. על פי עדותה, בהודעה הראשונה שמסרה לתובע "אמרתי לו שאם יבוא מישהו ויבקש את הדירה אני מבחינתי סגור שאני לא באה אבל אם הוא יכול להתקשר אלי לפני שהוא סוגר עם מישהו אחר"... "אז שבוע לפני ראש השנה התקשרתי עוד פעם להגיד סופית שאנחנו לא באים, סופית סופית זה היה שבוע לפני או 6 ימים, לא יודעת" (עמ' 6 שורות 2-9 לפרוטוקול).

מעדות זו של אשת הנתבע עולה כי גם אם נכון הוא הדבר ששלושה שבועות לפני ראש השנה היא הודיעה לתובעים על הבעייתיות או סימני השאלה שנוצרו בנוגע להגעת הקהילה אליה הם משתייכים לאירוח ביישוב, הרי שדובר בשלב זה בהתלבטות בלבד של הנתבע ואשתו, אשר ביקשו מן התובעים להותיר את ההזמנה על כנה ולשמור על זכותם לממש אותה במקרה בו יימצאו אורחים אחרים המעוניינים לשכור את הצימר, ורק 6 ימים לפני ראש השנה הודיעה אשת הנתבע "סופית" לתובעים על ביטול ההזמנה.

סבורני כי הודעה מוקדמת בת 6 ימים, ימים ספורים לפני ערב ראש השנה, איננה בבחינת זמן סביר המאפשר לתובעים להתארגן ולהשכיר את הצימר לאורחים אחרים, והפוטר את הנתבע מתשלום הסכום אותו הוא התחייב לשלם לתובעים עבור האירוח.

הנתבע גם לא הוכיח כי התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות מתן פטור מתשלום סכום ההזמנה לתובעים. החלטת הקהילה אליה משתייך הנתבע שלא להגיע לאירוח ביישוב, מטעמיה שלה, אין בה כדי להצדיק את הפרת התחייבותו האישית הנתבע כלפי התובעים.

התובעים הקטינו את הנזק, כפי שציינו בכתב התביעה, ותביעתם עומדת על מחיר ההזמנה שסוכם (4,000 ₪) בניכוי הסכום שגבו מאורחים חלופיים (1,600 ₪).

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובעים סך של 2,400 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך של 50 ₪ והוצאות בסך של 400 ₪.

הפיקדון בסך של 1,000 ₪ שהופקד על ידי הנתבע יועבר לתובעים על ידי מזכירות בית המשפט וייזקף על חשבון הסכומים המפורטים לעיל.