לנדאו ואח' נ' בן בטחון בעמ ואח'

פסק דין

לפנינו תביעת התובע להשבת תשלום בגין עלות קורס שנוכה משכרו האחרון, דמי חגים, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה והפרשים בגין דמי נסיעות.

הנתבעת הגישה נגד התובע תביעה נגדית לתשלום יתרת תשלום עלות קורס ויום רענון וכן להשבת תשלומי דמי הבראה ודמי חופשה ששולמו לתובע, לטענתה, ביתר.

העובדות

הנתבעת, חברה פרטית המספקת שירותי שמירה ואבטחה, העסיקה את התובע כעובד שעתי באבטחת מוסדות חינוך בירושלים החל מיום 25.10.09 ועד ליום 30.6.10.

ביום 19.10.09 נחתם בין הצדדים "חוזה העסקה אישי- למאבטחים במוסד"ח" (נספח א' לכתב ההגנה, ולהלן: "הסכם העבודה"). בהסכם נקבעה התחייבות של התובע לעבוד תקופה של עשרה חודשים (להלן: "תקופת ההתחייבות").

בהתאם להוראות הסכם העבודה נדרש התובע לעבור קורס של מאבטחי מוסדות חינוך (להלן: "הקורס" או "ההשתלמות המקצועית") וכן להשתתף בימי רענון כל שישה חודשים, לצורך ביצוע עבודתו אצל הנתבעת.

הוראות הסכם העבודה קבעו כי עלויות הקורס וימי הרענון יהיו על חשבונו של התובע, כי הנתבעת תממן את עלות הכשרת התובע ועלות זו תיחשב כהלוואה וכי אם יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו (בהתפטרות או בפיטורים) לפני תום מועד תקופת ההתחייבות יחויב התובע לשלם לנתבעת את החזר עלות הקורס וימי הרענון שעבר. כן נקבע בהסכם כי אם התובע ישלים את תקופת ההתחייבות לשביעות רצון הנתבעת, יוענק לו מענק חד פעמי בגובה עלות הקורס וימי הרענון (למעט במקרה שבו נכשל בקורס), והנתבעת תשלם עבורו את ימי הרענון הבאים, למעט אלה הנדרשים עקב אי עמידה בבחינות- סעיפים 7 -8 לנספח א' להסכם העבודה).

בנספח א' להסכם העבודה פורטה בטבלה רשימת מצבים שבגינם יחויב התובע ב"פיצויים מוסכמים", ביניהם: איחורים, היעדרויות, נטישת עמדה, הפרת הוראות בטיחות וכן רשימת מצבים שהוגדרו כמצבים של "רשלנות" (כגון: אי ביצוע סריקות, אי מילוי טופס נכנסים/יוצאים, הופעה מרושלת, מחסנית פגומה/חוסר בכדורים, נשק לא תקין, מלוכלך או חלוד, חוסר ערנות, שינה בזמן העבודה, אי קיום הוראות קב"ט, דיווח לא אמין, הימצאות ללא נשק, שער לא נעול ועוד).

בסעיף 4 לנספח א' להסכם העבודה נקבע כי ימי הקורס והרענון אינם נחשבים לתקופת עבודה ואינם נכללים במניין עשרה החודשים להם התחייב התובע לעבודה.

להסכם העבודה צורף כנספח ב' מסמך הנושא כותרת "חוזה הלוואה" הקובע כי הנתבעת מעמידה לרשות התובע הלוואה לצורך מימון קורס ההדרכה ו/או ההשתלמויות. סעיף 3 לחוזה ההלוואה קובע כי:

"3. להבטחת החזר ההלוואה יפקיד העובד בידי הקבלן שטר חוב לא סחיר/ צ'ק בטחון לפקודת הקבלן בלבד על סך 4,600 ₪ בחתימתו."

שטר חוב על סך 4,600 ₪ חתום על ידי התובע (ללא ציון תאריך או שמה של הנתבעת) צורף כנספח א' לכתב התביעה שכנגד.

סעיף 7 לנספח ב' להסכם העבודה מפרט את הסכומים שניתנו לעובד כהלוואה, כשבצד כל סכום מופיעה חתימתו של התובע:

"7. פירוט הסכומים שניתנו לעובד כהלוואה.

הסכום 700 ₪ למאבטח נכון ליום 1/7/09 עבור כרטיס רישיון נשק.

הסכום 3500 ₪ למאבטח נכון ליום 1/7/09 עבור קורס הכשרה.

הסכום 400 ₪ למאבטח נכון ליום 1/7/09 עבור יום רענון/ השתלמות נוסף."

התובע עבר קורס מאבטחים בין התאריכים 1.11.09- 6.11.09.

הנתבעת הנפיקה לתובע תלושי שכר המפרטים, בין היתר, תשלומים חודשיים משתנים של "הבראה" ו"חופשה" וכן "משכורת", וקיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין גובה שכר היסוד השעתי המוסכם בין הצדדים. לטענת התובע גובה שכר היסוד השעתי המוסכם עמד על 23 ₪ אך הנתבעת פיצלה את שכרו בניגוד למוסכם וכללה בסך 23 ₪ לשעה גם תשלומים בגין הבראה וחופשה. לטענת הנתבעת, שכר היסוד של התובע עמד על 21.2 ₪ לשעה והתשלומים החודשיים בגין "הבראה" ו"חופשה" שולמו לתובע בנוסף לשכרו היסוד.