למפר ואח' נ' פאוקר ואח'

פסק דין

ביום 4.8.13 ארעה תאונת דרכים בצומת הקריון הצפונית (בחזית הדרום מערבית של הבנין בו שוכן בית משפט זה) בה היו מעורבים רכב התובעת 1, מ.ר.8346874, שהיה נהוג באותה העת ע"י התובעת 2 (להלן: "רכב התובעת" ו"התובעת" בהתאמה), ורכב מ.ר. 9522724 שהיה נהוג באותה העת על ידי נתבעת 1 והשימוש בו מבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעת").

אין מחלוקת כי שני הרכבים היו במהלך נסיעה מדרום לצפון בכביש חיפה-עכו, וכי התאונה ארעה במרחק קצר, אפשר לומר מיד אחרי, שהרכבים עברו את הצומת המרומזרת לכיון נסיעתם צפונה.

בצומת בה מדובר, המוכרת היטב גם למותב זה, קיים ממזרח, מימין מכיוון נסיעת הרכבים) נתיב השתלבות של רכבים היוצאים ממתחם הקריון וסביבתו ומבקשים להשתלב בכביש חיפה-עכו. המדובר למעשה בנתיב השתלבות שבסמוך לאחר הפניה ימינה בו קיימות בו תחנות אוטובוסים אשר בו עוצרות גם מוניות רבות ורכבים המבקשים להעלות ולהוריד נוסעים, כך שרכב המבקש להשתלב לתוך מסלול הנסיעה צפונה צריך, לרוב, כאשר המקום עמוס, להשתלב כמעט מיד לאחר ביצוע הפניה ימינה.

תיאור התאונה על ידי שתי הנהגות (אם כי כל אחת בגירסה מעט שונה) הינו תיאור של מצב שכיח ביותר בצומת זו, כאשר שתיהן מאשרות כי רכב שהגיע מימין וביקש להשתלב לנתיב הנסיעה הימני ביותר לכיוון צפון (להלן: "הרכב הנוסף"), נכנס במפתיע למסלול הנסיעה של רכב התובעת מבלי ליתן לה זכות קדימה וכתוצאה מכך נאלצה התובעת לבלום את רכבה כשרכבה בסטיה ממסלולו (לענין השינוי שחל קיימת מחלוקת בין הצדדים ולכך אתיחס בהמשך), בלימה שהביאה לתאונה בשל העובדה שרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת בפינה השמאלית מאחור.

המחלוקת בין הצדדים מרוכזת למעשה בנקודה אחת: האם התובעת היתה במהלך סטייה עם רכבה מהמסלול השמאלי למסלול האמצעי, דהיינו ימינה (לטענתה על מנת לעבור למסלול ההשתלבות ולהוריד את חברתה בתחנת האוטובוס) בעת קרות התאונה, או שמא, כטענת הנתבעת והעד מטעמה, היתה בסטיה מהמסלול האמצעי למסלול השמאלי, דהיינו שמאלה דווקא, על מנת לחמוק מפגיעה ברכב הנוסף שנכנס במפתיע למסלול נסיעתה האמצעי, וכתוצאה מכך נכנסה למסלול נסיעת הנתבעת.

מחלוקת זו מהותית שכן שזורה בה מחלוקת נוספת והיא בשאלה באם רכב הנתבעת נסע, קודם לתאונה, מאחורי רכב התובעת במסלול השמאלי (כגירסת התובעת) או שמא נסע במקביל כאשר רכב התובעת במסלול האמצעי (הימני ברמזור מבין שני המסלולים לנסיעה ישר) ורכב הנתבעת במסלול השמאלי (כטענת הנתבעת).

לאחר שמיעת העדים בפני, כאשר מטעם כל אחד מהצדדים מעידה הנהגת ואדם נוסף שנסע עמה (אצל התובעת היתה זו עדה, ואצל הנתבעת עד), ובחינת הנזק לרכבים, אשר יש לציין כי אצל התובעת ניכרת פגיעה בפינה שמאלית אחורית של הפגוש ואילו אצל הנתבעת קיים סימן שפשוף קל למדי בפינה ימנית קדמית של הפגוש, שוכנעתי כי גירסתה של הנתבעת משקפת בצורה מלאה יותר את התרחשות התאונה.

ראשית, העדה מטעם התובעת, סתרה את גירסתה של זו באשר למסלול בו נסעה התובעת קודם לתאונה, בכך שציינה שהן נסעו במסלול האמצעי ממנו בקשה התובעת לפנות ימינה להורידה בתחנת האוטובוס, משמע שהתאונה, עפ"י גירסה זו ארעה במעבר שבין המסלול האמצעי לשמאלי. גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גירסת התובעת, וגם אינה תואמת את עדות הנתבעת והעד מטעמה לפיהם הנתבעת נסעה במסלול השמאלי ביותר, כך שלפי גירסת העדה לא צריכה היתה להיות מעורבות כלשהי של רכב הנתבעת בתאונה!!!

שנית, הנזק ברכב התובעת מסתדר באופן הגיוני יותר עם גירסת הנתבעת שכן באם רכב התובעת היה במהלך סטיה ימינה בעת שהתובעת נאלצה לבלום את רכבה כדי להמנע מפגיעה ברכב הנוסף, ורכב הנתבעת נסע מאחוריה, כטענתה, היה צפוי למצוא את הפגיעה בפינה הימנית דווקא של הפגוש האחורי או במרכזו ולא בפינתו השמאלית, כאשר סימן מעיכה ברור נראה דווקא מצד הפגוש משמאל. טענת התובעת כי הפגיעה ארעה מאחר והנתבעת, ככל הנראה בנסיון למנוע את התאונה ניסתה "לעקוף" את רכב התובעת שבלם כשחלקו עוד בולט למסלול נסיעת הנתבעת, איננה סבירה, בעיקר לנוכח העובדה כי מצידו השמאלי של מסלול זה קיים מעקה בטון המונע אפשרות זו.

מיקום הפגיעה ובעיקר סימן המעיכה בצד השמאלי ביותר של הפגוש תואמת יותר את גירסת הנתבעת, וליתר דיוק את תיאור העד מטעמה את אירוע התאונה, שכן פגיעה זו מלמדת שרכב התובעת היה בסטיה שמאלה כך שנכנס למסלול הנתבעת, וקיצר את מרחק הבלימה באופן כזה שלמרות נסיון הבלימה על ידה לא יכלה לבלום את רכבה באופן מלא, דבר שהביא לכך שהפגיעה בסופו של דבר, היתה קלה. הנתבעת הוסיפה וציינה כי לא יכלה לברוח שמאלה על מנת לחמוק מהפגיעה, זאת בשל קיומו של מעקה הבטון הנ"ל.

ציינתי לעיל את היכרותי הטובה של הצומת, מאחר ותיאור התרחשות התאונה, ובמיוחד התפרצותו של הרכב הנוסף למסלול הנסיעה של התובעת, הינו תיאור שכיח של מצב הענינים בצומת זו, אשר בשעות בהן התנועה ערה בכביש חיפה-עכו, מתקשים הרכבים המבקשים להשתלב מימין לעשות כן, בין היתר לאור קרבת תחנות ההסעה והאוטובוס למקום ההשתלבות, ולעיתים קרובות נוצרים שם מצבים מסוכנים ומסכנים, כפי שארע במקרה זה כתוצאה מהתפרצות הרכב הנוסף למסלול הנסיעה של התובעת.

לאור האמור לעיל, ומשהעדפתי את גירסת הנתבעת באשר להתרחשות התאונה, שקלתי באם יש מקום להטיל עליה אחריות, ולו קלה, להתרחשות התאונה בשל אי צפיית האפשרות של סטיית רכב התובעת לעברה בשל התפרצות אותו רכב נוסף, אולם לא מצאתי לעשות כן מששוכנעתי מגירסתה כי לא היתה בנסיעה מהירה ואף הספיקה לבלום את נסיעתה בעת שהבחינה בסטיית רכב התובעת, אלא שתנאי הדרך וקוצר המרחק בין הרכבים, לא אפשר לה למנוע את התאונה.

לפיכך אני דוחה את התביעה אולם בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות, שכן יש לקחת בחשבון את העובדה כי גם סטיית רכב התובעת נבע מ"אילוץ" שנוצר באופן מפתיע מהתנהלות הרכב הנוסף ונסיונה לחמוק מפגיעה בו, והיא שנשארת בחסרון כיס משמעותי.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ד, 10 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.