למי הסמכות ליתן הכרזה על תוקפו של גיור שנעשה מחוץ לארץ ובסמכויותיו של פקיד הרישום במשרד הפנים

השופט א' ברק: 1. העותרת נולדה )ביום 28.9.85( בארצות-הברית. היא גוירה )ביום
29.12.85( בגיור אורתודוכסי בארצות-הברית. לאחר הגיור )ביום 7.11.86( אומצה העותרת.
הוריה המאמצים הם יהודים, אשר נישאו )כדת משה וישראל ובנישואין אזרחיים(
בארצות-הברית. עתה הם אזרחי ישראל ותושביה. אבי העותרת פנה )במאי 1987( אל משרד
הפנים בהודעה על פרטי הרישום של העותרת. הוא הופנה לבית הדין הרבני. מזכיר בית הדין
אישר )ביום 9.6.87( על פני תעודת הגיור, כי "ניתן לקבל תעודה זו". עם אישור זה פנה
אבי העותרת שוב למשרד הפנים. הוא הופנה שוב אל בית הדין הרבני, על-מנת לקבל תעודה
המעידה על המרת הדת. הורי העותרת פנו )ביום 25.12.89( לבית הדין הרבני האזורי
ברחובות בבקשה לקבל אישור על גיורה "על מנת שתרשם כיהודיה ברישום של משרד הפנים".
ביום 24.4.90 ניתן פסק-דינו של בית-הדין הרבני האזורי ברחובות, בזו הלשון:

"לפנינו בקשה לאשור גרות של קטינה שאומצה בארה"ב ע"י בני הזוג. . . . . . לדברי
המבקשים הם גיירו את הילדה לפני 4 שנים כשהיא היתה בת 3 חדשים ע"י רב בקליפורניה
וצרפו ע"כ אשור מהרב שמואל הכהן כץ.

בדיון שהיה לפנינו התברר כי המבקשים אינם שומרים מצוות וכמובן שגם יחנכו

את הילדה באופן שלא תשמור ותקיים את המצוות שחייב יהודי לקיים.

ולכאורה נראה כי מאחר וכל ההלכה שאפשר לגייר קטנים הוא מדין זכין לאדם שלא בפניו
כמבואר בגמ' כתובות י"א וברמב"ם פי"ג הא"ב ח"ז ובשו"ע יו"ד סי"רסה סעיף ז'. וא"כ
מאחר וידוע לנו מראש שלא תקיים מצוות אין כאן זכות ולא