למבריאנו נ' הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים

החלטה

בפניי בקשה לפטור מערבון.

ברקע הדברים מצויות העובדות הבאות. ביום 9.5.13 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת א. שניידר) במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה. הוכח, כי המשיבה בעלת זכויות קנייניות בדירה, וכי למבקשת מעולם לא הובטח שתוכל להתגורר בה במשך כל חייה. המבקשת נדרשה לפנות את הדירה, ולמשיבה ניתנה רשות לתבוע בעתיד דמי שכירות או שימוש ופיצוי בגין כל נזק או הפסד אחר שנגרם לה בשל המשך הישארותה של המבקשת במנזר.

לטענת המבקשת, הנה רווקה בת 57 ששירתה במנזר נשוא הערעור, ללא תמורה ועל חשבון משפחתה. לדבריה, הותר לה להתגורר במנזר למשך כל ימי חייה וכי היא ששילמה מכיסה האישי עבור כל ההוצאות בגין חשמל, מים, ביוב וכיו"ב. לטענתה, היא עבדה במשרד הפטריארכיה אך המשכורת הוחזקה על ידי המשיבה ולא שוחררה לה. המבקשת מציינת שהיא מקבלת מאחיה סך של 2,800 ₪ שבאמצעותו היא משלמת את הוצאותיה. המבקשת מוסיפה שאין לה נכסים, כספים, חשבונות בנק או חסכונות, אין לה על מי לסמוך על שולחנו וכי מצבה הכלכלי רעוע. לדבריה, בית משפט קמא לא פסק הוצאות נגדה, ולדידה, דווקא המשיבה היא שחייבת לה הוצאות בעבור 25 שנים וכי תביעת פיצויים תוגש לאחר קבלת הערעור. המבקשת אף מציינת שאין לה כל מקור פרנסה מישראל או מחו"ל, אחיה שתמך בה אינו עובד, והכסף שקיבל מהפרישה נגמר. המבקשת טוענת שהמשיבה מעוניינת לגרש אותה מביתה ללא כל סיבה חרף הבטחתה לתת לה דירה חלופית.

לטענת ב"כ המשיבה, סיכויי הערעור נמוכים ביותר, שכן פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס משפטית ונשען על שורה של קביעות עובדתיות המעוגנות בראיות ובעדויות. לדבריו, המבקשת לא פרשה בפני בית המשפט תשתית עובדתית עדכנית ומלאה בדבר מצבה הכלכלי ובדבר יכולתה לגייס את סכום הערבון. לטענתו, למרות שסיכויי הערעור קלושים המשיבה לא התנגדה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בערעור. ב"כ המשיבה טוען כי המשיבה הוציאה הוצאות רבות בשל ניהול ההליך בפני בית משפט קמא וכי רק בשל נסיבות מיוחדות ולפנים משורת הדין לא פסק הוצאות לטובתה, לדידו, אין כל הצדקה לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון בהליך דנן. לטענתו, המבקשת לא טענה שבית משפט קמא טעה טעות כה חמורה, במסקנותיו העובדתיות, ביישום החוק או בממצאיו עד שאינם מתקבלים על הדעת, אשר מצדיקה סטיית ערכאת הערעור מההלכה. לדבריו, המבקשת עותרת לסעדים שונים כאילו מדובר בתביעה חדשה שהוגשה מטעמה, ולא בערעור על פסק דין של ערכאה קודמת. בנוסף, נטען כי המבקשת לא הביאה כל ראייה להוכחת טענותיה אודות מצבה הכלכלי ואף לא הביאה תצהיר מאחיה. לטענתו, המסמכים עליהם נשענת המבקשת, כמו חשבונות המים והחשמל, שלגביהם טוענת המבקשת שהם עצמם מהווים פיקדון, אין בהם כדי להעיד על מצבה הכלכלי. לדבריו, הטענה לפיה למשיבה לא נגרם כל נזק שגויה, שכן ניהול ההליך המשפטי הארוך הביא לנזק כלכלי ולהוצאות רבות, בנוסף לנזק שנגרם למשיבה בשל אי פינוי הדירה. לדעתו, סכום הערבון סביר ונועד להבטיח את הוצאות המשיב בערעור, ולמנוע הליך מסורבל בקבלתם.

ב"כ המבקשת טען בתגובה, שהמבקשת מעולם לא ניהלה חשבון בנק בישראל וכי המשיבה לא חלקה על כך שהמבקשת שילמה את כל ההוצאות המנזר, שבגינן מגיע לה פיצוי עבור ההפסד. לדבריו, למבקשת אין הכנסות כלשהן וכי כל כספיה, מקורם באחיה שחיי בקפריסין אשר שולח לה 3,000 ₪ בממוצע בחודש, סכום שבאמצעותו היא משלמת את הוצאות המנזר ומחייתה ברמה הבסיסית. לדידו, סיכויי הערעור גבוהים, שכן יש בהודייתו של העד מטעם המשיבה כדי לשפוך אור על תוצאות ההליך. לטענתו, אחיה של המבקשת הוא שמשלם את הייצוג המשפטי וכי המבקשת הציגה בפני בית המשפט תמונה מלאה אודות מצבה הכלכלי. לדבריו, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לכך שהמבקשת שילמה את כל ההוצאות עבור המנזר, וכי עד המשיבה לא חלק על כך שהמבקשת שילמה סך של 80 אלף דולר בעד השיפוץ. לטענתו, בית משפט קמא לא פסק את הפיצוי היות והמבקשת לא הצליחה להוכיח את עלות הוצאות השיפוץ. לדבריו, העד הודה שלמבקשת הובטחה דירה חלופית ובית משפט קמא לא התיחס לאמור, על אף שיש לעובדה זו משקל משמעותי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , 17.10.2007). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

במקרה דנן, ב"כ המבקשת לא הסביר מדוע מתאפשר לאחיה של המבקשת לממן את ייצוגה המשפטי של המבקשת אולם לא את הפקדת הפיקדון. המבקשת אף לא פירטה מהו גובה שכר הטרחה שהיא משלמת, והאם ניסתה להסתייע בחוג קרוביה ומכריה לשם גיוס הערבון כנדרש בפסיקה (ראה בש"א 6411/11 אייל שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב 3.10.2011). בנוסף, המבקשת לא פירטה את הוצאותיה השונות, ולא הסבירה כיצד היא מתקיימת מהסכום שמועבר לה מידי חודש. משלא פרשה המבקשת את מלוא היריעה אודות מצבה הכלכלי, די בכך כדי לדחות את בקשתה.

יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפוי וסיכויי הערעור, נחה דעתי, בשים לב לכך שמצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים, כי יש להעמיד את גובה הערבון על סך של 5,000 ₪ בלבד.

הערבון יופקד אפוא בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, הערעור יימחק ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: