למברגר נ' חוף האלמוג אילת בע'מ ואח'

פסק דין

פסק דין בגין נזקי גוף אשר נדון בסדר דין מהיר על פי פרק טז (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

במקרה זה אעשה שימוש בתקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי כך שפסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי על פי הראיות אשר הובאו בפניי.

העובדות בקצרה:

באשר לעובדות אין מחלוקת אמיתית. התובעת מנהלת סניף בבנק הפועלים סניף קרית חיים, התארחה עם בן זוגה במלון הנתבע מיום 2.12.08 ועד ליום 4.12.08 במסגרת חופשה אשר ארגן מקום עבודתה בנק הפועלים.

ביום הראשון לחופשתה במלון כשעתיים לאחר קבלת החדר במלון, נחבלה התובעת ברגלה השמאלית עת הלכה יחפה בחדרה ונתקלה ברגלה השמאלית בזוית במה נמוכה בחדר ועליו מזרן.

לא אפרט את ההשתלשלות הרפואית כיוון שזו אינה רלוונטית במקרה דנן, אלא אך ורק כאשר אדון בסוגיית הנזק אם אחליט כי קיימת אחריות.

אולם, אין מחלוקת כי נגרם שבר באצבעותיה בכף הרגל שנפגעה, זאת מחד. ומאידך, ולמרות הכאב אשר תארה נותרה במלון עד לגמר החופשה.

הצדדים חלוקים בשתי סוגיות עיקריות:

1. סוגיית הרשלנות

2.סוגיית הנזק.

סוגיית הרשלנות:

סוגיית הרשלנות תנותח במקרה דנן בקצרה בשתי אופציות אשר בית משפט נוקט:

האחת – הגישה של האחריות המושגית והאחריות הקונקרטית.

והשנייה – אשר תפסה לה מקום הינה הניתוח הכלכלי של עמדת הרשלנות.

החובה המושגית:

נראה לי כי במקרה דנן, אין מחלוקת כי המלון חב בחובת זהירות מושגית כלפי אורחיו. על כך לא חלקו הצדדים.

המחלוקת היא באשר לחובה הקונקרטית והאם הופרה?!

החובה הקונקרטית:

כפי שציינתי בתיק אזרחי חיפה 17800/05 תוך שאני מסתמך על ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד (לז) (1) 113, בזו הלשון: