לכט נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דין של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה (השופטת טל אוספלד), אשר הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות ועבירה של נהיגה במהירות מפורזת.

בית המשפט קמא גזר את עונשו של המערער ל - 3 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות (רכיב זה של עונש עוכב עד להכרעה בערעור כאן), פסילה לתקופה של 32 חודשים ללא ניכוי הפסילה המנהלית, קנס בגובה 3,000 ₪, פסילה לתקופה של 12 חודשים על תנאי למשך שלוש שנים ומאסר לתקופה של 7 חודשים על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

הערעור נסוב על הרשעת המערער בנהיגה בשכרות, ועל חומרת העונש.

הערעור מתמקד בשאלה המשפטית האם ניתן להרשיע את המערער על סמך תוצאות בדיקת מכשיר ה"ינשוף", שעה שבמסגרת הדיונים בבית משפט קמא, המשיבה לא הציגה את תעודת הבלון.

הדיון בבית משפט קמא:

1.. רס"מ תומר גמדני העיד כי המערער הודה ששתה שתי בירות כשעה וחצי לפני הבדיקה, עת שהה במסיבה בחוף גורדון (ת/2).

ב"כ המערער חקר ארוכות את העד אמיר קידר בנוגע לתקינות המכשיר ומשמעות הבדיקות המבוצעות באמצעותו.

על שאלות אלה ענה אמיר קידר:

"אני יודע שמגיעים מהמעבדה, ומתאימים לנו בין הבלון למכשיר עצמו. תעודה על זה אין לי, אישור על זה אין לי". ( עמ 14 בפרוטוקול ש' 27-28).

בעקבות כך ביקשה התביעה להוסיף תעודת עובד ציבור שבדק את מכשיר הינשוף הספציפי באמצעותו נבדק המערער. ב"כ המערער התנגד להוספת התעודה, אולם בהחלטת מיום.. קבעה שופטת קמא כי " תכלית החקיקה בסעיף 92 לחסד"פ ברורה: לאפשר ניהול יעיל והוגן של המשפט, למנוע זיכויים "טכניים" עקב טעויות בכתב אישום, ובתנאי שהתיקון אינו פוגע בהגנת הנאשם. לאחר ששקלה ובחנה את טיעוני הצדדים, קבעה שלא תפגע הגנתו של הנאשם אם יאושר תיקון כתב האישום ותוגש תעודת עובד הציבור המעידה על כיול המכשיר (תע"צ, ת/10)

בסופם של דיונים טען ב"כ המערער כי לא הוכח תוכנם של פלטי הינשוף, לא הוכחה תקינותו, לא הוכחה תקינות מכלי הכיול של המכשיר, וכך גם תוכנם והתאמתם לפעולה עם המכשיר, לא צורפה תעודת הבלון ולא הוכח כי ערך הבלון שהוזן בעת כיול המכשיר הוא הערך הנכון.

פסק הדין בבית משפט קמא:

2.בית משפט קמא ציין כי אמיר קידר, מפעיל המכשיר, הוא מפעיל מוסמך מאז 2007. המפעיל העיד שביצע את הבדיקות לפי הנהלים (בדיקת הכיול בתחנת המשטרה בכפר סבא, שם ערך הכיול רשום על גבי בריסטול המוצמד לבלון, וכן בדיקת כיול לפני ההפעלה שאישרה תקינותו). בית המשפט מצא כי החקירה הנגדית לא העלתה פגם בפעולות המפעיל וכי פלטי הכיול ובדיקת הנאשם נחזים להיות תקינים.

בנוגע לתעודת הבלון נקבע כי תעודת הבלון היא חלק מחומר החקירה העומד לעיונו של הסניגור, ואם סבור הוא שנפלה טעות בהעתקת הערך מתעודת הבלון, הרי שעליו להציג את הראיה בביהמ"ש. בהעדר טענה כזו ומשעדות השוטר לא הופרכה – עמדה התביעה בנטל ההוכחה לאישור הכיול. בית המשפט הדגיש כי על מכשיר הינשוף חלה חזקת האמינות, וכל עוד ההגנה לא הביאה ראיה המוכיחה אחרת, הרי שיש לקבוע כי הוא תקין ואמין.

בית המשפט הוסיף כי הנאשם בחר שלא להעיד ולא להביא כל ראיה אחרת מטעמו- ויש בכך כדי לחזק את ראיות התביעה.

על כן מצא כי יש להרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות.

טענות הצדדים לפני:

3.המערער טוען כי המשיבה לא הציגה את תעודת הבלון ולכן היא לא הועמדה לעיונו של המערער. משכפר המערער באישום המיוחס לו, חייבת היתה המשיבה לעמוד בנטל להוכיח כי המכשיר הינשוף היה תקין בעת הבדיקה שנערכה למערער. הדרך להוכיח כך היא להגיש את תעודת הבלון בה כלולים נתונים בדבר איפוס המכשיר במעבדה וכיולו ביחידה. באת כוח המערער מפנה אל רשימה ארוכה של פסקי דין התומכים, לשיטתה, בטענה כי בהיעדר הצגת תעודת בלון לא ניתן להוכיח את אמינות הכיול, הוא, כך לטענתה, שלב הכרחי בהוכחת אמינות הבדיקה.

4.המשיבה סומכת ידיה על פסק הדין של בית משפט קמא.