לישכת הווקף האיסלאמי הכללי ואח' נ' חטיב

החלטה

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לתפוס חזקה בבית הכולל שני חדרים, מטבח ושירותים ברחוב באב אל חדיד 14, בעיר העתיקה בירושלים, הנמצא מעל המקום הידוע כשוק "אלקטאנין" (להלן: "הדירה").

2.בכתב התביעה טוענים המבקשים כי המבקש 1 הוא הבעלים של הדירה וזאת על פי נסח רישום שהוגש וצורף לכתב התביעה, כאשר על פי נסח הרישום הבעלים הוא הממונה על הווקף המוסלמי.

3.המבקשים טוענים כי ביום 23.6.10 השכיר המבקש 1 את הדירה למבקש 2 על פי חוזה שכירות שנחתם ביניהם לתקופה בלתי מוגבלת. המבקש 2, שיפץ את הדירה, הכניס לדירה ריהוט ועבר למקום החל מחודש יולי 2010. לאחר מספר חודשים התברר כי בידי המשיב פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים בת"א 2431/01, לפיו הורה בית המשפט לפנות מהדירה אדם בשם רבאח דוויק. אותו דוויק התגורר בדירה עד לסוף שנת 2009. בעקבות מתן פסק הדין נפתח תיק הוצל"פ על ידי המשיב והוא עומד על פינוי הדירה.

4.המבקש 1 טוען כי בידיו כתב ווקף ועל כן פנה, לאחר מתן פסק הדין בבית משפט השלום, לבית הדין השרעי הישראלי כדי שיאשרר את כתב הווקף. ביום 4.7.11 אישר בית הדין השרעי הישראלי את כתב הווקף וקבע כי הדירה היא נכס ווקף, הבעלות שייכת למבקש 1 בהיותו הנאמן על נכסי הווקף של המוסלמים בירושלים. העתק החלטת בית הדין השרעי צורף לכתב התביעה.

5.עוד טוען המבקש 1, כי בית הדין השרעי הישראלי הוציא פסק דין קבוע שמונע מהמשיב לתפוס חזקה בדירה. לטענת המבקש 1, המשיב הוזמן לדין, לא התייצב ועל כן הוצא פסק הדין. לטענת המבקש 1, עד היום לא ביקש המשיב לבטל את פסק הדין.

6.המבקש 1 טוען כי הוא הבעלים של שוק אלקטנין שמעליו נמצאת הדירה. העתק נסח הרישום צורף לכתב התביעה.

7.המבקש 1 טוען כי פסק דינו של בית משפט השלום לא קבע דבר ביחס לבעלות בדירה והוא דן אך ורק ביחסים שבין המשיב לאותו דוויק.

8.בהחלטה שניתנה בבקשה במעמד צד אחד, ניתן צו מניעה זמני עד לדיון בבקשה ובכפוף לכך שהמבקשים יפקידו ערבות בנקאית או סכום במזומן בגובה של 25,000 ₪. המבקשים לא עשו כן, ומכאן שלא קיים בשלב זה צו מניעה זמני כלשהו.

9.המשיב הגיש את תגובתו לבקשה. לטענתו, הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה במתכוון יום אחד לפני ביצוע הפינוי של הדירה בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום. לטענת המשיב, בכל פעם שהוא עומד לבצע פינוי של הדירה, פונה גורם כלשהו בשיתוף פעולה עם המבקשים כאן ומוציא צו מניעה בטענות שונות וזאת כדי למנוע את פינוי הדירה. לטענת המשיב, הדבר נעשה במכוון ובחוסר תום לב מוחלט.

10.המשיב טוען, כי מדובר בדירת מגורים, וכי לטענתו הדירה נמצאת בבעלותו הפרטית. כתב התביעה הוגש לבית משפט השלום מאחר ואותו דוויק נכנס לדירה ותפס בה חזקה שלא כדין. דוויק התגונן בבית משפט השלום וטען כי המבקש 1 (הווקף) הודיע לו כי הוא הבעלים של הדירה ועל כן נחתם הסכם שכירות בין המבקש 1 לבין דוויק. ביום 16.4.08 ניתן פסק דין בבית משפט השלום שהורה על פינוי דוויק מהדירה. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה. בשנת 2010 נפתח תיק ההוצאה לפועל וביום 18.10.10 נמסרה אזהרה לאשתו של דוויק בגין ביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל.

11.ביום 13.1.11 הוגש כתב תביעה בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 25437-01-11) כאשר המבקש 2 תבע שם צו מניעה קבוע, כך שיוכרז שהוא הזכאי להחזיק בדירה וכי הפינוי לא יבוצע. ביום 3.4.11, כאשר ביקשו אנשי ההוצאה לפועל לבצע את הפינוי הוצג להם פסק דין שניתן באותה תביעה לטובת המבקש 2. בהמשך התברר כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, הוגשה בקשה לביטול פסק דין וביום 15.6.11 בוטל פסק הדין.

12.בתביעה החדשה בבית משפט השלום בירושלים נערך דיון בבקשת המבקש 2 למתן צו מניעה זמני, לפיו יאסור בית המשפט על פינוי הדירה. לאחר שנערך דיון במעמד הצדדים נדחתה הבקשה על פי החלטת כבוד השופטת מירית פורר. ההחלטה ניתנה ביום 13.11.11. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט יעקובי) דחה את הבקשה, ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 2123/12). בית המשפט העליון (כבוד השופטת ע' ארבל) דחה את הבקשה לרשות ערעור.

13.עד כאן ההליכים שהתקיימו סביב שאלת החזקה בדירה.

14.לצורך הדיון בענייננו, ראוי להביא מספר קביעות שנעשו על ידי בתי המשפט השונים בדיונים הקודמים.

15.בת"א 2431/01 של בית משפט השלום ירושלים, בה הגיש תביעה המשיב נגד דוויק, קבע בית משפט השלום, לאחר ששמע עדים שונים, כי הוצגו לפניו שתי "חוג'ות". בית המשפט מינה מומחה מטעמו, שהיה מודד מורשה. המומחה הביע את דעתו כי המסמכים שהציג דוויק אינם מתייחסים לדירה נשוא המחלוקת ואילו החוג'ה שהציג המשיב מתייחסת לדירה. כמו כן, דן בית משפט השלום באמיתות החוג'ות שהוצגו לפניו וקבע כי אינו מקבל, מנימוקים שונים, את טענת דוויק כי החוג'ות אינן אמיתיות. בית המשפט נדרש גם לשאלה מה עולה מתוכנן של החוג'ות האמורות לגבי בעלות המשיב בדירה. לצורך כך, הוא מינה מומחה, פרופ' אמנון כהן. המומחה הגיע למסקנה כי הדירה היא נכס הקדש בניהולו הייחודי של המבקש 1. לאחר דיון מעמיק בתוקף החוג'ות, תוכנן, חוות דעתו של פרופ' אמנון כהן, הגיע בית משפט השלום למסקנה (כבוד השופט אריה רומנוב) כי גם אם יקבל את הטענה שהבעלות בדירה היא בידי הווקף, הרי ה"ח'ילו" מוחזק בידי המשיב שלפניי. הכוונה היא, כי מאחר והווקף אינו יכול למכור את הבעלות בדירה, הואיל וזו שייכת ומוחזקת בידי שמיים, נוצרה פרקטיקה לפיה ניתן למכור את תוכן הנכס, או תוך הנכס, דהיינו, ה"ח'ילו". בית המשפט הגיע למסקנה כי כך נעשה באותו עניין. עוד קבע בית המשפט כי אין חולק כי אדם ממשפחת המשיב רכש את הח'ילו בדירה לפני כ-250 שנה, המשיב נולד בדירה והוא נמנה על אותה משפחה ועל כן הוא בעל החזקה בדירה ורשאי לפנות את דוויק מהדירה.

16.במסגרת אותה תביעה, עלתה השאלה אם לא ראוי לצרף את הווקף כנתבע בתביעה, וזאת לצורך ההכרעה בשאלת הבעלות. סופו של דבר, הווקף לא צורף לתביעה.

17.לפיכך, המבקש 1 טוען לפניי כי כל הקביעות בפסק הדין של בית משפט השלום אינן מחייבות אותו מאחר ולא היה צד לתביעה.

18.אומר, כי קיימות אינדיקציות שונות שהמבקש 1 ידע היטב על התביעה והוא לא מצא לנכון לנקוט בעמדה כלשהי בעניין זה.

19.יתר על כן, המשיב מחזיק בדירה שנים רבות, כך גם משפחתו. מדובר על שנים ארוכות עוד טרם הקמת מדינת ישראל. חרף זאת, לא הוגשה לפניי ראיה כלשהי כי המבקש 1 נקט בפעולה משך שנים ארוכות אלה, כדי לפנות את משפחת המשיב מהדירה. דבר זה רק מחזק את המסקנה כי אכן הח'ילו נמכר בזמנו למשפחת המשיב כפי שקבע בית משפט השלום.