ליש ואח' נ' קבוץ כנרת(אחר/נוסף)

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

התובעים, בני זוג נשואים חברי קיבוץ כנרת, הגישו תביעה כספית על סך 80,876 ₪ נגד קיבוץ כנרת ונגד יעל דרומי (להלן: "דרומי")- יו"ר ועד ההנהלה של קיבוץ כנרת. בנוסף, במסגרת התביעה עתרו התובעים גם לצו הצהרתי וצו עשה.

התובעים טוענים, כי בעבר הגיש נגדם הקיבוץ תביעה שעניינה זכויות פנסיוניות ובהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין נקבע, כי חובת הקיבוץ לשלם לתובעים את מלוא כספי הפנסיה והתקציב המובטח מידי חודש כפי שמקבל כל חבר קיבוץ הנמצא בגמלאות. לטענתם, על אף האמור הקיבוץ ממשיך שלא לשלם להם את התקציב המובטח ואת מלוא הפנסיה המגיעה להם ולאחרונה אף חסם את כרטיסי האשראי שלהם, כך שלא יוכלו לבצע משיכה מעבר לסך של 1,500 ₪ לחודש. התובעים ציינו, כי הקיבוץ הינו קיבוץ מתחדש אשר אינו מספק לחבריו את צרכיהם מלבד קצבת הפנסיה שלהם אותה הוא מקצץ מידי חודש.

לטענת התובעים, הקיבוץ נוטל את זכויותיהם על דעת עצמו תוך אפלייתם ובניגוד לאמור בתקנות האגדות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו- 2005 בהן נקבע, כי סכום הגמלה הפנסיונית יהיה 35% מהשכר הממוצע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי. עוד ציינו, כי הנתבעים מפרים את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בתביעה של הקיבוץ נגדם ואשר קיבל תוקף של פסק דין. לטענתם, הקיבוץ פועל בהתאם להוראותיה של דרומי אשר שמה לה למטרה להתנכל להם ולמרר את חייהם.

התובעים טוענים, כי במשך כל שנות עבודתם הם עבדו למען הקיבוץ. עד שנת 1997 העביר התובע לקיבוץ את כל הכנסותיו כולל הפרשות לפנסיה. בשנת 1998 הגיע התובע לגיל פרישה, אולם המשיך לעבוד ב"צמח- מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ"- (להלן: "צמח"). במשך השנים 1998-2002 העביר התובע את שכרו לקיבוץ, על אף שכבר היה בגיל פרישה. בשנת 2003 יצאו התובעים לחופשה בת שנה בה נמצאו בעצמאות כלכלית. בתום השנה האמורה שבו לקיבוץ וחברותם בו המשיכה.

התובעים טוענים, כי לאחר שהם שבו מהחופשה המיוחדת ומאחר והינם בגיל פרישה הרי שהם היו זכאים לקבל ביטוח מנהלים וזכויות סוציאליות בגין עבודתו של התובע בצמח במהלך חמש השנים לאחר יציאתו לגמלאות. לטענתם, הקיבוץ הגיש נגד התובע תביעה על סך 1,070,776 ₪ ובמסגרתה עתר לתשלום מלוא כספי הפנסיה, הפיצויים, קרנות ההשתלמות והזכויות הפנסיוניות אשר התובע קיבל מצמח בעת עבודתו בחמש השנים לאחר יציאתו לגמלאות. לטענתם, הקיבוץ נקט בהליך כאמור נגד התובע בלבד וליתר חברי הקיבוץ הוא אפשר לקבל את מלוא זכויותיהם ואף להחזיק ברכוש פרטי.

במסגרת התובענה שהגיש הקיבוץ נגד התובע הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם הפשרה נקבע, כי התביעה שהגיש הקיבוץ תדחה וכמו כן היו קביעות נוספות אשר הסדירו את חובת הקיבוץ לשלם לתובעים את מלוא זכויותיהם הפנסיוניות וכספי הפנסיה להם הם זכאים בגין שנות עבודתם בקיבוץ ואשר כונו בהסכם הפשרה "התקציב המובטח". לטענתם, חובת הקיבוץ לשלם להם את מלוא הפנסיה אינה קשורה לכספי ביטוח המנהלים אשר צבר התובע בעבודתו בצמח לאחר יציאתו לגמלאות ואלו הוגדרו במסגרת הסכם הפשרה כ"נכס חבר" ולא כמקור פנסיוני.

לטענת התובעים, כל חבר קיבוץ שהגיע לגיל פרישה מקבל מהקיבוץ תקציב מובטח הכולל סכום פנסיה חודשי. סכום הפנסיה החודשי אשר משלם הקיבוץ הינו סכום המינימום הקבוע בתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005. התובעים ציינו, כי עבדו עבור הקיבוץ במשך למעלה מ- 40 שנה וכי חובת הקיבוץ לשלם לתובע את מלוא הפנסיה המגיעה לו כחבר קיבוץ שכן בין היתר מוטל על הקיבוץ לדאוג לביטחונו הסוציאלי והפנסיוני של החבר.

לטענת התובעים, מינואר 2008 הפחית הקיבוץ מתשלומיו לתובע את מלוא הפנסיה החודשית לה הוא זכאי. אף לאחר שניתן פסק הדין בתובענה שהתנהלה בין הצדדים המשיך הקיבוץ שלא לשלם להם את מלוא תשלומי הפנסיה הן בגין העבר והן מעתה ואילך. בשל האמור נצברה יתרת חובה בתקציבם עליה הוסיף הקיבוץ ריבית נשך של 7% והצמדה למדד.

התובעים טוענים, כי לאור האמור בהסכם הפשרה שבמסגרתו נקבע, כי על הקיבוץ לשלם לתובעים את מלוא התקציב המובטח ולאור העובדה שאין בצבירת זכויות בביטוח מנהלים על ידי התובע בגין עבודתו לאחר יציאת לגמלאות בכדי לפגוע בזכותו לקבל תשלומי פנסיה בגין שנות עבודתו עד לגיל הפרישה, הרי שעל הקיבוץ לשלם להם את תשלומי הפנסיה.

לטענתם, בניגוד להסכם הפשרה הקיבוץ לא מעביר להם את מלוא התקציב המובטח ותחת זאת מנכה מהתקציב המובטח את קצבת הפנסיה וזאת בניגוד לפסק הדין ולדין המהותי. התובעים ציינו, כי פסק הדין אישר לקיבוץ לנכות מהתקציב המובטח רק את קצבת הזקנה ככל ששולמה לתובעים ישירות. לטענתם, ככל שכוונת הצדדים הייתה, כי יהיה בידי הקיבוץ לנכות אף את תשלומי הפנסיה של התובע הרי שסביר שהם היו מציינים זאת מפורשות כפי שציינו את הניכוי של קצבת הזקנה.

לטענת התובעים, מודל השינוי בקיבוץ נכנס לתוקף ביום 1.1.08 ובמהלך שנת 2007 הם קיבלו תקציב דמה אשר נועד לדמות את המצב לאחר כניסת שינוי המבנה התקציבי לתוקף. בהתאם למצג אשר הוצג להם, הרי שהובטח להם על ידי הקיבוץ, כי הם יקבלו את מלוא התקציב המובטח בניכוי קצבת זקנה בלבד. עם זאת, כאשר עברו ליישום המודל התקציבי בפועל הופחתה מהתקציב המובטח גם קצבת הפנסיה ובפסק הדין נקבע, כי הקיבוץ ישיב לתובעים את כל התקציב המובטח בניכוי קצבת הזקנה בלבד.

התובעים טוענים, כי אין ממש בטענת הקיבוץ לפיה מאחר והתובע מקבל תשלום פנסיה בגין עבודתו לאחר יציאתו לגמלאות הרי שהוא מקבל כפל פנסיה. לטענתם, הביטוי כפל פנסיה מתייחס למצב של כפל הפקדה לפנסיה כאשר חבר קיבוץ עובד מחוץ לקיבוץ בהיותו בגיל העבודה ואז הקיבוץ לא יפקיד לו כספים לפנסיה שעה שמופקדים לו כספים לפנסיה ממקורות אחרים ולא תשולם לו פנסיה על ידי הקיבוץ בגין השנים האמורות. לטענתם, מוטל על הקיבוץ לשלם לתובע את הפנסיה בגין כל שנות עבודתו בקיבוץ עד הגיעו לגיל פרישה. הם ציינו, כי במהלך שנות עבודתו עבד התובע בקיבוץ ולא הופקדו על שמו כספים כלשהם בקרן פנסיה מחוץ לקיבוץ. משכך טוענים התובעים, כי אין כפל פנסיה וכי כספי ביטוח המנהלים אשר מקבל התובע בגין עבודתו בצמח הינם עבור חמש השנים בהן עבד לאחר הגיעו לגיל הפנסיה. לטענתם, התובע זכאי לקצבה משני מקורות: מהקיבוץ הוא זכאי לקצבת פנסיה בגין עבודתו עד הגיעו לגיל פרישה וקרן ביטוח מנהלים אשר הינה נכס חבר שהוא צבר בעת שהיה פנסיונר.

התובעים ציינו, כי תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו- 2005 קובעות מה ניתן לקזז מהתשלומים המשולמים לחבר קיבוץ. לטענתם, ביחס לחברים בגיל העבודה נקבע מפורשות, כי לצורך השלמת הסכומים כאמור בתקנות משנה (א) ו- (ב) רשאי הקיבוץ להביא בחשבון כל הכנסה או נכס של החבר או של בן זוגו. עוד הם טוענים, כי ביחס לחברים בגיל פרישה קובעת תקנה 3, כי על הקיבוץ לספק את צרכי החבר שבגיל פרישה באופן שערכם לא יפחת מגובה הקצבה המלאה הקבועה בחוק ולגבי חבר בגיל פרישה, הקיבוץ אינו רשאי להביא בחשבון נכס של חבר או בן זוגו.

התובעים הוסיפו וטענו, כי הכלל והנוהג בקיבוץ כנרת הינו, כי חבר אשר מגיע לגיל פרישה אינו מחויב להמשיך לעבוד והקיבוץ נהג ונוהג לפי הכלל שמעשיו של חבר קיבוץ בגיל פרישה אינם מעניינו של הקיבוץ.

לאור האמור עותרים התובעים, כי בית המשפט יקבע שהם זכאים למלוא כספי פנסיית הרשם בגין שנות עבודתם וכי על הקיבוץ לשלם להם את הכספים המגיעים להם ואשר לא שולמו להם. כן עותרים, כי בית המשפט יקבע, כי על הקיבוץ להחזיר להם את כרטיסי האשראי, הרכב והתדלוק.

בהתאם להחלטה מיום 6.9.12 התובענה אשר הוגשה נגד דרומי סולקה על הסף.

לטענת הקיבוץ, דין התביעה להידחות. לטענתו, הוא זכאי להפחית מסכום התקציב המובטח סכומים בהתאם לפנסיה אחרת אשר מקבל חבר קיבוץ.

הקיבוץ טוען, כי הוחלט לאשר לתובע, כי שנת עבודתו האחרונה תהיה שנת עצמאות כלכלית כאשר המשמעות היא, כי משכורתו תשולם לידיו ולא לידי הקיבוץ. לטענתו, ההסכמה התייחסה למשכורת השוטפת במהלך השנה בלבד ולא לכספים שיגיעו לתובע עם סיום עבודתו. לטענת הקיבוץ, עם סיום עבודתו קיבל התובע את כל הכספים שעמדו לזכותו במועד הפרישה וזאת שלא כדין ותוך הפרת תקנון הקיבוץ וההסכם הנלווה ובנסיבות אלו הגיש הקיבוץ תביעה נגד התובע. הקיבוץ ציין, כי בין לבין השתנה מעמדו והוא הפך לקיבוץ מתחדש. הקיבוץ טען, כי בין הצדדים התגבש הסכם פשרה במסגרתו הוסכם, בין היתר, כי כספי ביטוח המנהלים שקיבל התובע עם סיום עבודתו בצמח יישארו בידי התובע.