ליקר מרקט (צ.י.מ.) בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לסעד זמני שיאסור על המשיבה לנקוט הליכי גבייה נגד המבקשת בזיקה להודעה על חוב מכס בגין טובין שייבאה המבקשת. החלטתי ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים היום, 5.1.14.

רקע

1.וזה הרקע לבקשה, בקצירת האומר: המבקשת, שתחום עיסוקה המדויק בעבר ובהווה לא הובהרו, ייבאה בשנת 2011 כמה אלפי בקבוקי משקאות חריפים. זאת בעקבות קשר שיצר לקוח של המבקשת בשם מרדכי מרץ עם חברה הונגרית (שדבר קיומה נתון במחלוקת בין הצדדים) בשם GDC. הבקבוקים הגיעו בשתי מכולות לנמל אשדוד, והועברו למחסני הטובין החייבים במכס. בהתאם לרשימונים שערכה התובעת עלות רכישת הבקבוקים הגיעה כדי כ-120 אלף דולר, והיא שילמה את המכס החל על הבקבוקים בהתאם. מכולה אחת שוחררה, ובעיצומו של שחרור המכולה השנייה העריכה המשיבה כי שווי הבקבוקים עולה על שנטען והתנתה את השחרור בהפקדת ערבות בנקאית בסכום של 180,000 ₪ עד לבירור המחלוקת, ערבות שהופקדה, והבקבוקים שוחררו.

2.במהלך שנת 2012 התעורר חשדה של המשיבה כי הצהרות המבקשת ביחס לשווי הטובין היו כוזבות והמחירים שצוינו היו נמוכים, על מנת למעט במס הגבוה החל על טובין מסוג זה. המשיבה פתחה בחקירה, שכללה הוצאת צווי חיפוש ביחס למסמכי המבקשת, מנהלה מר מאיר בסנינו, והלקוח מר מרץ. אלה הניבו לטענת המשיבה, שפורטה בהרחבה בתשובתה ולא נאריך בה, תמונה שלפיה אכן בהצהרות כוזבות והסוואה מחוכמת עסקינן, הכל לפי הנטען. בתמצית נמצא – לשיטת המדינה, המוכחשת – כי מוכרת הטובין, GDC, אינה קיימת כלל ועיקר; כי חברה אחרת, בשליטת מרדכי מרץ, בשם EGT, היא שסיפקה את הסחורה למבקשת; כי תכתובות מייל ש-EGT צד להן מלמדות – כראיות נסיבתיות, אך מובהקות – כי הטובין שיובאו מחירם היה גבוה פי שלושה משנטען; וכי סופם של דברים הוא שהטובין נרכשו בפועל תמורת כ-225 אלף יורו לערך, ולא הערך שנטען.

3.על דבר החקירה למדה המבקשת מהחרמת מסמכיה ומחקירות שנערכו לה, במהלך שנת 2013. סופם של אלה בהודעה בדבר חיוב עקב גרעון ברשימון של המבקשת, שהועמד על סכום של כ-2.22 מיליון ש"ח. לאחר זמן קצר תוקנה הודעת החיוב והסכום הנדרש הועמד על כ-1.95 מיליון ₪, לטענת המדינה – עקב טעות הנובעת מכך שחלק מן הטובין המיובאים תומחרו ביורו וחלקם בדולר.

4.המבקשת פנתה למשיבה וטענה כי החיוב שגוי. דעתה לא נתקבלה. המדינה התריעה כי בכוונתה להתחיל לנקוט הליכי גביה בהתאם לסמכויותיה הנובעות מפקודת המכס. כן הובהר למבקשת כי זכותה לשלם את המכס ואז להשיג עליו לבית המשפט, כמצוות סעיף 154 לפקודת המכס, אולם אין היא רשאית להמנע מן התשלום. על הרקע האמור פנתה המבקשת בעתירה להכריז על בטלות הודעת החיוב, ובגדרה הבקשה שלפניי, לסעד זמני שיאסור על המשיבה לפעול לגביית החוב הנטען עד לסיום ההליכים המשפטיים. לב טענותיה של המבקשת, מבלי למצות: הסכומים ששולמו הם הנכונים; שינויי שומות החוב בידי המדינה פסולות; אין קשר בין ממצאי המדינה לבין הרכישה בפועל של הטובין בידי המבקשת; והמדובר בספּק משקאות אותנטי. הודעות החיוב שהוציאה המדינה בטלות אפוא, לשיטת המבקשת. עד לתום בירור טענותיה, כך המבקשת, הרי שעל המדינה להמנע מלממש את הערבויות שנמסרו בידה, ולהמנע אף מלנקוט הליכי גביה נוספים. הליכי הגביה עלולים בדרך של הטלת עיקולים לפגוע בשמה הטוב של המבקשת ולשתק את פעילותה המסחרית. יתרה מכך, גביית הכספים עלולה למוטט את עסקה של המבקשת.

5.המדינה, מנגד, טוענת כי הודעות החיוב שהוציאה מבוססות, ואת טענתה תומכת היא במגוון נרחב של מסמכים שנתפסו בידה במהלך חקירת המבקשת והגורמים הקשורים בה. לעניין הבקשה לסעד זמני מביעה המדינה את חששה כי אם יינתן הסעד, והתביעה תידחה, עוד כשנתיים או יותר, לא יהיה בידיה לגבות עוד את הכספים מן המבקשת. לידיעת המדינה, המדובר במבקשת שאינה פעילה עוד, ותחתיה הוקמה חברה אחרת הקשורה במנכ"ל המבקשת מר בסנינו העוסקת עתה בייבוא משקאות. כן מטעימה המדינה כי זכותה לפי חוק לפעול לגביה מיידית, והחוק והפסיקה מורים כי סדר הדברים הוא שעל המבקשת לשלם, ואחר כך להביא את טענותיה לפני בית המשפט המוסמך. המבקשת, בתשובתה לתגובה, הביעה השגותיה על תפיסה זו.

6.דיון במעמד הצדדים התקיים לפניי היום. הצדדים נמנעו מחקירות, בלא לוותר על טענותיהם לגופם של דברים, שיתבררו בהמשך ההליך העיקרי. הם סיכמו על פה ועתה הגיעה עת הכרעה.

דיון

7.בניגוד להקשרים אחרים של דיני המס, דוגמת השגות נישום על חיובו במס הכנסה, שם ההשגה יכולה להביא לעיכוב הליכי הגבייה במקרים המתאימים, לא זהו המצב בכל הנוגע למכס, בזיקה לענייננו. בהתאם לפקודת המכס, העקרון הנוהג בעניינים דוגמת אלה שלפנינו הוא ברור: ראשית, על בעל הטובין לשלם. לאחר מכן – ניתן להגיש תובענה להחזר המכס ששולם ביתר, כך לשיטת בעל הטובין (ראו: סעיף 154 לפקודת המכס). עקרון זה עוגן היטב בפסיקה, בהקשר קרוב, בעניין מ.ל.ר.נ (בג"ץ 346/86 מ.ל.ר.נ. אלקטרוניקה בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד מא(1) 225, 234 (1987):

"התוצאה אמנם עשויה להחמיר במידה רבה עם יבואנים, החולקים על חיובם במס וחייבים עם זאת לשלם את המס המלא, לעתים בסכומים גבוהים, או להיחשף להליכי גבייה חריפים. אך תוצאה זו תואמת את מדיניותו של המחוקק, כי שלטונות המס אינם חייבים לשאת בנטל של הבאת המחלוקת שמעורר החייב בפני הערכאות ולחכות לתשלום המס עד סיומם של כל ההליכים, לעתים במשך שנים עד למיצוי זכות ערעור. הם רשאים לומר לחייב: מחלוקת לך? לך אתה ופנה לערכאות, אך את מסיך בינתיים שלם".

יוער מבלי להרחיב כי לא מן הנמנע שיכולת פעולה מיידית זו המוקנית לרשות בהתאם לפקודת המכס היא המייתרת את הצורך במנגנוני תפיסת נכסים הקיימים, במקרה של הכבדה אפשרית בגביית המס, בחוקי מס אחרים, דוגמת סעיפים 194 לפקודת מס הכנסה וסעיף 112א לחוק המע"מ.

8.עם זאת, אין לומר כי לעולם ייחסם דרכו של החייב במס, בהקשר שלפנינו או בהקשרים דומים (דוגמת זה שבסעיף 85 לחוק המע"מ, התשל"ה-1975), מלפנות לבית המשפט המוסמך (ואיני נדרש כאן לשאלה האם בית משפט השלום הוא המוסמך, כאשר בטרוניה על התנהלות הרשות עסקינן), ולהשמיע את טרונייתו טרם שהושלם ביצוע התשלום, שלא בנתיב של סעיף 154 לפקודת המכס דווקא (ראו לדוגמה: ע"א 566/73 נאות הככר נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 128 (1974), שניתן לתהות על מידת התיישבותה עם הלכת מ.ל.ר.נ.).

9.הדברים מובילים אותנו לשיקול העיקרי בענייננו, של מאזן הנוחות. עניינה של המדינה ביכולת הפעולה המיידית לגביית המס הוא ברור.אילולא יכולת פעולה זו, עלולה המדינה למצוא עצמה עוד זמן משמעותי, עם בעל טובין שהטובין כבר מזמן אינם בידיו, ועם חבות במס שאין לו כל דרך לשלמה. זאת, לא רק אם דווקא יבריח את נכסיו באופן פסול, אלא אפילו לא תצלח דרכו בעסקיו ברבות השנים, והנה הכנסה לקופת המדינה שיכולה היתה לצמוח לה במקרה של גביית המס ב"זמן אמת" תחמוק מידיה, באופן הפוגע כמובן בציבור כולו.

10.עם זאת, מן העבר האחר מונח האינטרס של בעל הטובין שלא לקרוס כתוצאה מביצוע התשלום המיידי, כאשר רק בתום הבירור המשפטי יימצא – אולי – כי למעשה לא חב במס מלכתחילה. לפיכך, במקרים המתאימים ניתן להורות על עיכוב הליכי הגבייה, במקום לחייב את בעל הטובין בביצוע התשלום קודם להשגתו (עיינו: ת"א (מח'-ת"א) 1599/94 אלקלעי סוכני מכס בע"מ נ' מדינת ישראל (7.11.94)).

11.לשיקול מאזן הנוחות חובר כמובן שיקול סיכויי התביעה. ככל שסיכוייה טובים – גדלה ההצדקה לאפשר לבעל הטובין לחלוק את החיוב במשובה ובנחת, בלא להידרש להשליש את הונו לידי המדינה כתנאי לכניסתו להיכל המשפט. במקרה שלפנינו, ייאמר מיד, קשה להכריז על סיכויי התביעה כגבוהים באופן יוצא דופן. מובן כי הדברים אינם ניתנים לבירור של ממש, ולו לכאורה, בהליך המקדמי הנוכחי. עם זאת המסמכים שליקטה המדינה עד הנה במאמץ ניכר יש בהם כדי ליצור מארג ראייתי, גם אם בראיות נסיבתיות עסקינן, לכך שהתמונה שביקשה המבקשת לשקף ברשימונים שערכה אינה מדויקת כלל ועיקר. כנלמד מלימוד תריסרי נספחיה של התגובה, המחזה הנגלה הוא של מה שיכול כי יתברר כיצירת חזות של עסקה שמחיריה הם אלו שצוינו ברשימונים, בעוד שבפועל המבקשת או מר מרץ הקשור בה ייבאו את הטובין בהצהירם על מחיר טובין שאינו משקף את ששולם בפועל (ואין נפקה מינה במקרה זה מה הערכת שוויים, שלה נזקקה המדינה בתחילה בדורשה את הערבות הבנקאית כתנאי לשחרור המכולה השנייה). לא ארחיב, ומובן שהדברים נאמרים לכאורה בלבד ומבלי להתיימר ולטעת מסמרות בשלב מוקדם זה, שכל עניינו בירורה של הבקשה לסעד זמני.

12.במצב דברים זה, שבהם סיכויי התביעה אינם גבוהים בצורה יוצאת דופן, שבים אנו להתמקד במאזן הנוחות, בו דיברנו לעיל. על בית המשפט לאזן במקרה דנן בין החשש שצוין כי עיכוב בנקיטת הליכי הגבייה יביא לאובדן היכולת לגבות את המס בסופה של הדרך המשפטית, לבין החשש כי קיום הליכי הגבייה יביאו לקריסתה של המבקשת בלא שיהיה לה יומה בבית המשפט. בגדרי איזון זה יש לשקול את טענתה של המבקשת כי סכנת ההתמוטטות היא ממשית: טענה זו היא כמובן חרב פיפיות, שכן מחד גיסא מדגימה היא את הצורך בעיכוב הליכי הגבייה, ומאידך גיסא ממחישה היא את טיב חששה של המדינה כי בסיומה של התקופה הממושכת של בירור ההליך כדרכם של הליכים ממין זה, לא יהיה בידיה עוד ממי להיפרע. תשובת המבקשת בהקשר אחרון זה רחוקה היתה מלהניח את הדעת, לעניין איתנותה הפיננסית הנוכחית והעתידית, ולא נמצא אף הסבר ממצה לשאלת תחילת פעילות הייבוא של חברה אחרת חלף המבקשת, אף היא בשליטת מנהלה של המבקשת, בעוד שהמבקשת אינה מייבאת לישראל דבר בשנה האחרונה.

13.מן המקובץ עולה כי נכון לעכב את הליכי הגבייה, אולם זאת בנתון להפקדת בטוחה משמעותית ביותר בקופת בית המשפט. ההליכים יעוכבו אפוא, אך זאת בנתון לכך שהמבקשת תפקיד עד יום 19.1.14 פקדון כספי או ערבות בנקאית בלתי מותנית ושאינה מוגבלת בזמן בסכום של 800,000 ₪, זאת בנוסף לערבות הבנקאית שמסרה כבר בידי המדינה, וזאת להבטחת נזקי המדינה כתוצאה ממתן הצו אם תפסק התובענה או יפקע הצו מכל סיבה אחרת. למותר לציין כי המדובר בערבון בהיקף גדול משמעותית מן הסכום המקסימלי הרגיל הקבוע בתקנה 364 לתקנות, של 50,000 ש"ח, אולם בנסיבות הענין מובן שאותו סכום לא יסכון. יצוין כי אני ער לכך שייתכן כי המבקשת תתקשה באיתור ערבון בהיקף האמור; אולם המדובר בהזדמנות הניתנת למבקשת חלף דחיית בקשתה לסעד זמני. יש לשלול מכל וכל את האפשרות בנסיבות המקרה דנן שלפיה יהיה בידי המבקשת לנהל את התובענה בעוד שידי המדינה כבולות מלנקוט בהליכים שהחוק מתיר לה לנוקטם, רק על מנת לגלות בסוף הדרך כי הודעות החיוב בדין יסודן, והחייב במס – אינו עוד בנמצא.

14.הבקשה מתקבלת אפוא, אך בנתון לתנאים האמורים בסעיף 13 לעיל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.