ליפשיץ נ' אוחנה ואח'

פסק דין

לפני תביעה נזיקית לתשלום סך 42,714 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק והוצאות שנגרמו לה עקב ת.ד. שאירעה ביום 4.4.13 בשעות הערב בציר מוריה בחיפה.

לגרסת התובעת היא נסעה לכיוון ביתה בכיוון כללי מכיכר ספר לצומת מרכז חורב בחיפה, בשלב מסוים בין כיכר ספר לרמזור המוצב בצומת עם רח' מאפו היא עברה מנתיב ימני לשמאלי, והמשיכה לרמזור שם נעמדה מאחורי רכב אחר בגלל מופע אדום. תוך כדי שהיא בעצירה מוחלטת הגיע רכב הנתבעות ופגע ברכבה בפינה ימנית אחורית ,רכבה של התובעת הוכרז כאובדן כללי.

מיקום הנזקים מעיד לטענת התובעת על מה שאירע שכן ברכבה מוקד הנזק בחלק האחורי הימני וברכב הנתבעות בחלק הקדמי השמאלי ויש לראות בכך תאונת חזית אחור.

לגרסת הנתבעת 1 בעדותה, היא נסעה ישר בנתיב שמאלי, עברה את הרמזור בצומת מאפו והמשיכה לכיוון צומת חורב שגם בו היה מופע ירוק ברמזור, לפתע תוך כדי נסיעתה סטה רכב התובעת מימין לשמאל ונכנס לנתיבה, הנתבעת ניסתה למנוע את התאונה בלמה והסיטה את רכבה ימינה היות ומשמאל היה אי תנועה, ניסיונה לא צלח ורכבה בכל זאת פגע ברכב התובעת עם חלקו השמאלי הקדמי.

הנהגות העידו ונחקרו, ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי וברוח תקנה 214ט"ז.

דיון:

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, התובעת לא פנתה משום מה למבטחתה והטילה יהבה על סיכויי תביעה זו שעד לשלב עדות הנתבעת נראו קלושים היות ועדותה היא עדות יחידה של בעל דין והיא למעשה לא ראתה כיצד התאונה ולא תיעדה דבר היכול להוכיח את גרסתה.

אלא שלאחר שמיעת עדות הנתבעת וליתר דיוק, לאחר שעדותה לא עלתה בקנה אחד עם גרסאות קודמות שנתנה, יש לקבוע כי התובעת עמדה ולו בקושי בנטל הרובץ לפתחה.

היות והתובעת לא יודעת מה גרם לתאונה מלבד טענתה כי רכב הנתבעות פגע בה מאחור בזמן שהיתה בעמידה, יש משקל לגרסת הנתבעת וציפייה כי זו תשליך אור על התאונה שכשלעצמה איננה מוכחשת.

הנתבעת הסתייגה בתחילת עדותה ומסרה שיש לה בעיות עם הגדרת צד ימין וצד שמאל, במהלך העדות עומתה עם גרסתה לחברת הביטוח וכן עם תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמה בהם נרשם כי התובעת סטתה משמאל לימין, התהפכו מיקומי הפגיעות והשרטוט בטופס ההודעה (על פיו הגיעה התובעת מכביש צדדי-מאפו?) לא דומה לשרטוט המאוחר יותר שצירפה הנתבעת שאכן תומך בגרסה שנתנה בע"פ אך עומד בניגוד לגרסאות ההודעה לחברת הביטוח והתצהיר.

יתכן והנתבעת טעתה ברם התצהיר הוא תצהיר והיא ביקשה לראות בו תצהיר עדות ראשית, גם כשהוכן התצהיר ומן הסתם בשיתוף עם הנתבעת לא נרשם בו עניין הבלבול בין ימין השמאל ולא תוקנה הטעות שהופיע קודם בטופס ובנוסח הודעת הנתבעת למבטחתה.

משכך מתקבלת גרסת התובעת.

אשר לנזק, הנתבעות טענו כנגד שני רכיבים, אובדן שימוש ברכב בסך 2000 ₪ ושכר טרחת שמאי מופרז.

אכן רשאי בעל דין לשכור איזה שמאי בו הוא חפץ ולהסדיר מולו כל שכ"ט שיראה בעיניו ברם כשהדברים נוגעים להטלת החיובים על אחר, רשאי בית המשפט להתערב ולשום סכום סביר ומאוזן.

אשר לנזק בגין אובדן שימוש וטרחה, אין ספק כי מי שמאבד את רכבו בתאונה נקלע למצב של חוסר נוחות, התרוצצות וביטול זמן ולפעמים גם נדרש להוציא הוצאות מיוחדות בגין ניידות ולו בתקופה קצרה עד להתארגנותו, עניין זה גם הוא נושא לשומה ואומדן וממילא אין בתיק ראיות כלשהן להוכחת נזק זה. משכך בשני ראשי נזק אלו המסתכמים על פי התביעה בסך 4363 ₪ הנני פוסק סך 2600 ₪ בלבד.

אשר על כן ישלמו הנתבעות לתובעת, יחד ולחוד, סך 40,951 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1100 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3000 ₪ +מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ד, 21 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: