ליפשיץ ואח' נ' לבשטיין ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות לשיפוי כל אחד מן הצדדים בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 25/8/10

לשם הנוחיות יכונו להלן, התובעים, הם גם הנתבעים שכנגד :"התובעים" ואילו הנתבעת היא גם התובעת שכנגד 1 :"הנתבעת" .

1. לטענת התובעים, במועד הנקוב נסע , התובע 2 בנתיב השמאלי ברחוב רמת ים בהרצליה ואילו הנתבעת נסעה בנתיב מימינו. לטענת התובעים, לפתע סטתה הנתבעת מנתיבה ופגעה ברכב התובעים. לטענת התובעים,בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת הואיל והיא סטה לכיוון נתיב הנסיעה של התובע 2 ומשכך, על הנתבעת לשפותם בגין הנזקים אשר אירעו להם כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעת, במועד הנקוב היא נסעה ברח' רמת ים בהרצליה וביקשה לבצע פניית פרסה לכיוון שמאל. לטענתה, במקום אין שני נתיבים לכיוון הנסיעה אלא נתיב נסיעה אחד בלבד והתובע 2 נסע ברכב מאחוריה, לא שמר על מרחק בין כלי הרכב ומשכך, בשעה שהיא ביצעה פניית פרסה כאמור, פגע ברכבה מאחור. לטענת הנתבעת, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 2 ומשכך , יש לדחות את תביעת התובעים ולקבל את תביעתה הנגדית במסגרתה היא עותרת לשיפוייה בגין הנזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מהתאונה.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע 2 ועדה מטעמו הגב' נילי ליפשיץ וכן, הנתבעת אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגרסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, צילומי מקום התאונה- הן בתמונות והן בסרטון אשר הוצג בפני על ידי התובע במעמד הדיון.

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה הראשית ולדחות את התביעה שכנגד ולהלן יפורטו טעמי.

5.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על כל אחד מן הצדדים החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הואיל ועסקינן בתביעות הדדיות הנטל החל על כל אחד מהתובעים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל בעוד שדין התביעה הנגדית להדחות.

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן , בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעים ומשכך, יש לקבל את תביעתם.

כך, הראיות החיצוניות הינן תמונות המתעדות את מקום התאונה וכן, תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים בתאונה.

עיון בתמונות מקום האירוע מעלה כי , הכביש בו ארעה התאונה הינו כביש רחב המאפשר נסיעת שני כלי רכב זה לצד זה ובנוסף, מיד לאחר הצומת קיים קו הפרדה מקווקוו ובהתאם לו קיימים שני נתיבי תנועה. אציין לענין זה, כי בצומת עצמו אין קו הפרדה כלשהו ואולם, לאור הקו המקווקוו לאחר הצומת ולאור רוחב הכביש בצומת, נראה כי קיימים שני נתיבי נסיעה במקום.

זאת ועוד, עיון בתמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים מעלה כי לרכבם של התובעים נגרם נזק בחלקו הימני של הרכב מצידו של הרכב לכיוון קידמתו ואילו לרכבה של הנתבעת נגרם נזק בחלקו השמאלי האחורי. מיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים ובמיוחד מיקום הנזק ברכבם של התובעים, יש בו בכדי לתמוך בגרסת התובעים שכן – יש בו בכדי להעיד על כך שרכב הנתבעת סטה מכיוון שמאל לרכב זה ומשכך, פגע בחלקו הימני הצדדי. אדגיש כי לו גרסת הנתבעת היתה נכונה והיא אמנם היתה מבצעת פניית פרסה בזמן התאונה מהנתיב השמאלי (או מחלקו השמאלי של הנתיב) הרי שאי התנועה המפריד בין שני הנתיבים היה משמש לרכבה כ"ציר" סביבו היה מסתובב רכבה. במצב זה של פניה אין כל אפשרות שרכב התובעים אשר פגע בה מאחור לטענתה, ייפגע בחלקו הימני ,אלא שהפגיעה היחידה האפשרית במצב זה הינה פגיעה של רכב התובעים בחלקו הקדמי המרכזי לכיוון שמאל הרכב.

בנסיבות כפי שנקבעו על ידי לעיל, אין זאת אלא שהאחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת ומשכך , דין תביעת התובעים להתקבל ודין תביעה הנגדית של הנתבעת להדחות.

7.משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעים. בהקשר זה, תמכו התובעים נזקיהם בסך 1,282 ₪ בגין השתתפות עצמית באישור חברת הביטוח שלהם המעיד על ניכוי סך כאמור. משכך, הנני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל להוכחת נזק זה אשר נגרם להם.