ליפר נ' ביבי

החלטה

1.רקע כללי-

ביום 16.11.09 הגיש המבקש תביעה כנגד המשיב ע"ס 2,564,480 ₪.

עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו עיקול זמני בגובה הסכום הנתבע.

בו ביום ניתן צו עיקול זמני כמבוקש, כפוף להפקדת ערבויות כפי שנקבע בצו.

ביום 06.12.09 הגיש המשיב בקשה לביטול הצו.

התקיימו שני דיונים במהלכם נחקרו המבקש והמשיב.

2.טענות המבקש-

לטענת המבקש, כמתואר הן בכתב התביעה והן בבקשה למתן צו עיקול, היו הצדדים חברים קרובים אשר נתנו אמון זה בזה, וכן ניהלו עסקים משותפים, עד אשר הצליחה מזימתו של המשיב לרוקן את המבקש מנכסיו.

המדובר בתביעה מורכבת המתבססת על מסמכים רבים, כמו גם על הטענה כי חלק מהסמכים היו למראית עין בלבד, ואנסה להביא את תמצית הטענות.

כך, טוען המבקש, כי בהתאם ל"הסכם חסוי" (סעיף 37 לכתב התביעה) הוסכם בין הצדדים כי הם שותפים להפעלת גן אירועים "שיא אירועים" ושותפים לרווחים, אך המשיב השתמש בשיקים של החברה לשם תשלום הוצאותיו האישיות, כאשר לאחר מכן הוא דרש מהמבקש לשאת בהוצאות אלה של החברה, כביכול. המבקש הבין כי המשיב היפנה לו עורף (סעיף 43 לכתב התביעה), אעפ"כ התחלקו הצדדים ברווחי החברה (סעיף 44), וזאת על פי "הסכם ג'נטלמני".

זאת ועוד, בשנת בשנת 1996 חברו הצדדים לפעילות משותפת בחברה "גני הפסגה בע"מ", במסגרת זו נחתם בין הצדדים "הסכם מגירה" (נספח כ"ג ), גם כאן נוהלו העסקים "מחוץ למערכות החוזים הפיקטיביות" (סעיף 54), והמשיב הפך לבעליהן של 40% ממקרקעין שרכשה החברה. המשיב ביקש להסוות את פעילותו בחברה (סעיף 57) על אף שבפועל היה בעלים של 50% מהזכויות.

ביום 11.05.06 השכירו הצדדים את המקרקעין למר דותן לוי תמורת סך 2,000$, כביכול, ואולם השכר האמיתי ששולם היה בסך 25,000$ לפחות (סעיף 65 לכתב התביעה).

כאשר שתי החברות נקלעו לקשיים פיתה המשיב את המבקש להעביר לו למראית עין את זכויותיו במקרקעין שנרכשו על ידו בתמורה ל-230,000 ₪ , תוך שסכום זה מתקזז מהלוואה כביכול שנתן המשיב למבקש בסך 300,000 ₪, אף שהלוואה כזו מעולם לא ניתנה.

בשל כל המהלכים הללו נגרמו למבקש, לטענתו, נזקים ממוניים כדלקמן: לא הועבר לו חלקו בשכה"ד האמיתי שנגבה מהשוכר, המצטבר לסך כ-2.2 מליון ₪ (סעיף 99), ביתו של המבקש נמכר בהפסד של 320,000 ₪, לאחר שנאלץ למכרו בגין מעשיו של המשיב, נגרמו לו נזקים בריאותיים בסך כ-100,000 ₪. סך כל נזקיו כנתבע בכתב התביעה.

לסיום טוען המבקש, כי קיים חשש כבד וממשי שאי מתן צו העיקול הזמני במעמד צד אחד יוביל להעלמת נכסים על ידי המשיב, עובדה שתכביד על ביצוע פסק הדין ותותיר אותו בפני שוקת ריקה, לכשיינתן פסה"ד.

3. טענות המשיב

המשיב טוען בתגובה, כי לא היו דברים מעולם. כל טענות המבקש הינן טענות בע"פ כנגד מסמכים בכתב. המבקש מעלים מביהמ"ש כי כבר הוחלט בתביעה קודמת שהגיש באותו עניין, ובה נדחתה בקשתו לפטור מאגרה, כי סיכויי התביעה קלושים. המבקש מעלים מבית המשפט כי אישר בכתב קבלת הלוואה מהמשיב. לסיכום טוען המשיב, כי לא הוצגו ראיות מהימנות להוכחת התביעה וכי לא הוכחה הכבדה אם לא ינתן צו העיקול.

המשיב הוסיף וטען בחקירתו, כי לא רק שהוא איננו חייב כספים למבקש, אלא שהמבקש חייב לו כספים, בגין הלוואות שקיבל ממנו וטרם פרע (פרוטוקול, עמ' 22-23).

4.דיון-