ליפקר דגן ואח' נ' שקד ואח'

פסק דין

1.להלן החלטתי בבקשת צד ג' לסילוק ההודעה נגדו על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

2.מקרה שהיה כך היה.

צד ג', עו"ד שי פינקלשטיין, מונה ככונס נכסים ביחס לחלק מנכסיו של שדה יצחק - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המושב"), ובין היתר הוא מונה ככונס נכסים ביחס למקרקעין הידועים כמגרש מס' 114, חלקה 67 בגוש 8959 (להלן: "המגרש").

ביום 26.11.06 נערך ונחתם בין צד ג', בתור כונס נכסים, לבין הנתבע, הסכם לפיו רכש האחרון את המגרש (להלן: "הסכם הרכישה"). ביום 21.6.09 נערך ונחתם בין התובעים לבין הנתבע הסכם, לפיו מכר להם האחרון את המגרש (להלן: "הסכם המכר").

בס"ק 8.9 להסכם הרכישה נקבע כי היטל ההשבחה החל על מכירת המגרש עד לחתימת ההסכם מוטל על המוכר, ובס"ק 11.2 להסכם המכר נקבע כי על הנתבע לשאת בהיטל ההשבחה בגין תוכנית שאושרה וקיבלה תוקף עד למועד חתימתו.

ביום 1.12.10 פנתה הוועדה המקומית שבתחומה מצוי המגרש (להלן: "הוועדה המקומית") לצד ג' בדרישה לתשלום היטל השבחה ואשר החובה לשלמו התגבשה עוד בטרם נחתמו שני ההסכמים נשוא התביעה – הסכם הרכישה והסכם המכר (להלן: "היטל ההשבחה").

התובעים פנו לנתבע בדרישה לשאת בתשלום היטל ההשבחה בהתאם להתחייבותו בהסכם המכר, אולם, הוא לא נעתר לבקשתם. או אז, מאחר והתובעים ביקשו לקדם קבלת היתר לביצוע עבודות בנייה על המגרש, הם הפקידו בידי הוועדה המקומית התחייבות לתשלום היטל ההשבחה.

במסגרת התביעה טענו התובעים כי הנתבע הפר את הסכם המכר הפרה יסודית משלא הסדיר תשלום היטל ההשבחה החל על המגרש ובהתאם לכך הם עתרו לאכיפת ההסכם בנדון ולחיוב הנתבע בתשלום פיצוי מוסכם כפי שנקבע בו. במאמר מוסגר יצויין כי התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבע הפר את הסכם המכר משלא שילם את רכיב הקרקע בהיטל הביוב המוטל על המגרש, אולם טענותיהם בנדון אינן רלוונטיות לצד ג' ולהחלטה דנן.

במהלך ניהול המשפט, הפקיד הנתבע בוועדה המקומית כתב התחייבות לתשלום היטל ההשבחה במקום כתב ההתחייבות אשר הופקד על ידי התובעים, ולפיכך הוא הוחזר לידיהם. בנסיבות העניין, התייתר הצורך לדון בסעד המבוקש לעניין חיוב הנתבע לשלם את היטל ההשבחה, אולם התובעים עומדים על טענתם כי התנהלותו בנדון מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר המזכה אותם בפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם המכר.

בין לבין, בפני המשקם אשר מונה בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, מתנהל הליך בין המושב לבין רוכשי מגרשים שונים, והנתבע בכללם, ביחס לחיוב בהיטל ההשבחה.

3.לטענת צד ג' בתמצית, הנתבע "נזכר" בכונס הנכסים אך ורק לאחר משלוח הודעת צד ג' נגדו, ומבלי שפנה אליו טרם חתימת הסכם המכר או לאחר שהתגלעה המחלוקת עם התובע ביחס להיטל ההשבחה. כן טען צד ג' כי המחלוקת בינו לבין הנתבע נתונה לסמכותו העניינית של המשקם והדבר אף בא לידי ביטוי בסעיף 9 להסכם הרכישה. זאת ועוד, ניהול הליכים מקבילים בין הנתבע לבין צד ג' הן במסגרת תביעה דנן והן בפני המשקם, מהווה כפל הליכים מיותר הגורם טרדה כפולה של בעל דין ועלול להביא להכרעות סותרות. צד ג' הוסיף וטען כי הפקדת כתב התחייבות על ידי הנתבע בידי הוועדה המקומית לכיסוי היטל ההשבחה, מייתר את טענות התובעים נגד הנתבע בעניין זה.

4.לטענת הנתבע, הבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות הטענות העובדתיות המפורטות בה וצד ג' לא העלה טענתו להעדר סמכות עניינית בהזדמנות הראשונה. משני טעמים מקדמיים אלה, יש לדחות את הבקשה.

לגוף העניין טען הנתבע כי העובדה שהוא הפקיד בוועדה המקומית התחייבות לתשלום היטל ההשבחה במקום ההתחייבות שהופקדה על ידי התובעים, אינה מייתרת את הצורך לדון בעניין זה במסגרת תביעה דנן, שכן, התובעים עומדים על דרישתם לחייבו בתשלום פיצוי מוסכם בגין ההפרה הנטענת של הסכם המכר בנדון. ודוק, עניין זה אינו עומד על הפרק בפני המשקם ולפיכך ניהול הודעת צד ג' אינו יוצר כפל הליכים ולא מעלה כל חשש לקביעות סותרות.

5.שקלתי מכלול טענות הצדדים ומצאתי לקבל את הבקשה. להלן אנמק.

6.אמנם נכון, לבקשה לא צורף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות המפורטות בה, אולם, וכמובהר להלן, סילוק ההודעה נגד צד ג' אינו מבוסס על טענות עובדתיות שבמחלוקת, אלא על הוראות הדין והעובדות המוסכמות על הצדדים.

בנסיבות העניין, אין לדחות את הבקשה בהעדר תצהיר לאימות הטענות העובדתיות המפורטות בה.

7.טענת הנתבע, לפיה צד ג' לא העלה טענתו להעדר סמכות עניינית בהזדמנות הראשונה ומטעם זה יש לדחות את הבקשה, אין בה ממש והיא אינה משכנעת בעיניי.

להבדיל מטענה להעדר סמכות מקומית, אותה יש להעלות בהזדמנות הראשונה, הרי טענה להעדר סמכות עניינית ניתן להעלות גם בשלב מאוחר והדבר אינו מכשיל את בירור הטענה לגופא. אמנם נכון, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה בפסיקה השוללת העלאת הטענה בכל שלב משלבי הדיון, אולם, זאת כאשר הטענה מועלית לאחר מתן פסק הדין בערכאה הראשונה (ר' ע"א 2147/09 להב אריזות בע"מ ואח' נ' מנהל מס ערך מוסף – אזור נצרת עילית (פורסם בנבו) (שם, סע' 7 לפסה"ד) וכן ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' סמיר, פ"ד נ(5) 820 (פסקה ו).

במקרה דנן טענת צד ג' להעדר סמכות עניינית מועלית בשלב מוקדם יחסית ובטרם החל שלב שמיעת הראיות בתביעה.