ליפינצקי ואח' נ' ה.א.ל ערד 2000 קבלנות ויזמות בע"מ

החלטה

אני מורה על צירוף דרג'ה סלאם כנתבע נוסף, ללא צורך בשינוי כתבי הטענות.

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תש"ע, 31/01/2010 במעמד הנוכחים.

אלי ספיר, שופט

פסק דין

מדובר בתביעה לגבי נזק בתאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב התובעים הגיע לצומת, והחל לפנות שמאלה, והתנגש עם רכב הנתבעים שהגיע מהמסלול הנגדי בנסיעה ישר.

עד התובעת העיד כי הגיע לצומת, והחל לפנות שמאלה, כאשר הוא רואה מהמסלול הנגדי את משאית הנתבעים מגיעה ומאותת ימינה ומתחיל לפנות ימינה. הוא התקדם לתוך הצומת ובאופן פתאומי נהג הנתבעים סטה שמאלה, והמשיך לנסוע ישר ואז ארעה התאונה, כאשר רכב התובעת נפגע בפינה השמאלית קדמית שלו. עד התובעת העיד כי בכיוון נסיעת רכב הנתבעים, מוצב תמרור האט ותן זכות קדימה.

נתבע 2 העיד כי הגיע לצומת, ונסע ישר, ולא היה מכיוון נסיעתו כל תמרור. רכב התובעת שהגיע מהמסלול הנגדי, פנה שמאלה באופן פתאומי ולא חיכה שהוא יחלוף ויפנה את הצומת, וכך קרתה התאונה.

לאחר ששמעתי את העדויות, ובחנתי את הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ואלו הנימוקים להחלטתי:

1. בחנתי את עדותו של עד התובעת והגעתי למסקנה כי עדותו הינה עדות אמינה, ואני מעדיף את עדותו על פני עדות הנתבע 2.

2. הנתבע 2 לא מסר לחברה בה הוא עובד, נתבעת 1, כל הודעה בכתב לגבי האירוע, ולמעשה, רק אתמול בערב הוברר לנתבעת 1 כי אכן הייתה התאונה הנדונה.

3. עד התובעת העיד כי נתבע 2 עזב את המקום לאחר התאונה, ולא מסר לו פרטים.

4. הנתבע 2 לא ידע להשיב תשובות לגבי נתיבים ולגבי התרחשות התאונה, וכאשר נשאל האם אכן נכונה גרסת עד התביעה, לפיה הוא נמלט מהמקום, הוא ענה שהוא לא בטוח שעד התובעת הוא העד הנכון.

5. בחנתי היטב את עדותו של הנתבע 2, והגעתי למסקנה כי עדותו אינה אמינה.

בתחילת הדיון, התבקשתי לקבל את תצהירו של נתבע 2, וזאת מהסיבה שהוא לא זכר טוב את האירוע בזמן אמת עקב העובדה שבנו נולד עם מום . בדיון הוברר כי התאונה ארעה ב – 2003, והבן נולד ב – 2009, ואין קשר בין הדברים ואני מוצא שיש בכך ניסיון להתחמק מאחריות.

6. הנתבע 2 העיד כי לאחר התאונה מסר למנהל העבודה כי רכב כלשהו פגע במדרגה של המשאית.

יש בכך לחזק את עדות עד התובעת כי למעשה הנתבע 2 נמלט מהמקום, בלי למסור את פרטיו ניסה להתחמק מאחריות.

לאור כל האמור, אני קובע כי התאונה התרחשה בדיוק כפי שהעיד עד התובעת, דהיינו כי הוא נכנס לצומת, כאשר הנתבע 2 מאותת ימינה, ולפתע נתבע 2 סטה לעברו, וכך קרתה התאונה.

בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון לקבוע רשלנות תורמת כלשהי.