ליסקר אור - ד.ר. טיולי תמר בע"מ

פסק דין

בתביעה זו מתבקש בית הדין להורות לנתבעת לשלם לתובעת עמלות מכירה אשר לטענת התובעת שולמו לה בחסר.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים

התובעת הועסקה אצל הנתבע החל מיום 01/03/99 ועד ליום 24/02/00. התובעת הקימה את מחלקת השיווק והמכירות בנתבעת ושימשה כמנהלת מחלקה זו.

בגין תקופת עבודת התובעת אצל הנתבעת וסיומה, הגישה התובעת שתי תביעות, האחת כנגד הנתבעת (ע"ב 2449/01) והשנייה כנגד מר דני רובינשטיין (ע"ב 6594/01) שהינו דירקטור ומנהל בנתבעת. התביעה כנגד הנתבעת עניינה היה בתשלום פיצויי פיטורים ותביעתה כנגד מר רובינשטיין זהה לתביעה זו, למעט זהות הנתבעים. התביעה כנגד מר רובינשטיין הוגשה בתחילה בבית משפט השלום, אך הועברה לבית דין זה, עקב היעדר סמכות עניינית. שתי התביעות נשמעו במאוחד בפני מותב בראשות כב' השופטת נטע רות ונדחו שתיהן. התביעה כנגד הנתבעת נדחתה מטעמים אשר אינם נוגעים לענייננו. התביעה כנגד מר רובינשטיין נדחתה משנקבע כי אין ליחס לו באופן אישי את חיובי החברה.

בין הצדדים נטושות מחלוקות עובדתיות רבות, אך סלע המחלוקת הינו שיעור העמלות לו הייתה זכאית התובעת בגין עבודתה אצל הנתבעת.

המחלוקת הנוגעת לשיעור העמלות יסודה בשני מסמכים אשר הוצגו בפני בית הדין בהליך זה ובהליך שהתקיים בפני המותב בראשות כב' השופטת רות. המסמך הראשון הינו טיוטת חוזה עבודה הכתובה בכתב יד על נייר מכתבים צהוב אשר הוגש על ידי הנתבעת וסומן כמוצג נת/1. המסמך השני הינו, לטענת התובעת, גירסה מודפסת של אותה טיוטת חוזה עבודה (נספח ג' לכתב התביעה) (להלן: "הטיוטה המודפסת").

לטענת הנתבעת מוצג נת/1 מפרט את שיעור העמלות לו הייתה זכאית התובעת תמורת עבודתה בנתבעת. מוצג נת/1 קובע כי התובעת תהא זכאית לעמלות בשיעור 2.5$, 2.0$ ו1.5$ בהתאם לסוג המכירה. התובעת טוענת כי הנקודות העשרוניות הוספו על ידי מר רובינשטיין בדיעבד, בניגוד להסכמות ביניהם וכי שיעור העמלות היה אמור להיות גבוה פי עשרה מהנטען על ידי הנתבעת וכפי שמפורט בטיוטה המודפסת.

בטיוטה המודפסת מופיעים הסכומים המפורטים במוצג נת/1 ללא הנקודה העשרונית, כלומר סכומים הגבוהים פי 10. מר רובינשטיין טוען כי הטיוטה המודפסת הינה מעשה ידי התובעת, שלא על דעתו וללא הסכמתו.

עניין לנו אפוא בשני מסמכים אשר לגבי שניהם עולה טענת זיוף. המסמך האחד, מוצג נת/1, לגביו טוענת התובעת כי הנתבעת הוסיפה נקודה עשרונית בניגוד להסכמת הצדדים. המסמך השני, הטיוטה המודפסת, לגביו טוענת הנתבעת כי אין זהו מסמך המוסכם על הצדדים.

לגופו של הסעד הנתבע, המחלוקת בין הצדדים הינה האם הסכימו הצדדים לעמלות בשיעור 25$, 20$ ו-15$ עבור כל מכירה או לעמלות בשיעור נמוך פי עשרה.

עיקר העדויות לא נשמעו בפני אלא בפני המותב שהכריע בע"ב 6594/01 וע"ב 2449/01. הצדדים הסכימו ביניהם כי התצהירים, המוצגים והפרוטוקולים מההליכים הללו יהוו חלק מתיק זה.

הכרעה

לאחר שעיינתי במלוא החומר המצוי בתיק בית הדין ולאחר ששמעתי את הצדדים ואת עדיהם באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

התרשמותי מהראיות אשר הובאו בפני ומהעדויות אשר שמעתי הייתה כי גירסת התובעת מתקבלת יותר על הדעת מגירסת הנתבעת. הראיות אשר הציגה בפני הנתבעת היו מהימנות פחות מראיות התובעת.

השאלה אשר עמדה להכרעת בית הדין הייתה מהו שיעור העמלות עליו הסכימו התובעת והנתבעת כתמורה לעבודת התובעת בנתבעת. לשם הכרעה בשאלה זו היה עלי לבחון האם נעשו זיופים במוצג נת/1 ובטיוטה המודפסת, מי יזם את תחילת עבודת התובעת בנתבעת, לשם מה, ומה היה מעמד התובעת אצל הנתבעת.

בטרם אדון בסוגיות אלו לעומקן, רואה אני מקום לייחד מספר מילים לאופן התנהלותה הדיונית של הנתבעת.

התנהלותה הדיונית של הנתבעת

שני פגמים מרכזיים נפלו בהתנהלותה הדיונית של הנתבעת. הפגם הראשון עניינו בעובדה כי הנתבעת טענה טענות עובדתיות חליפיות. הפגם השני עניינו במועד בו בחרה הנתבעת להציג את מוצג נת/1 שהינו מסמך מהותי אותו היה עליה לצרף לכתב הגנתה.

הנתבעת הציגה מספר הסברים עובדתיים לעובדה כי חתימתו של מר רובינשטיין התנוססה על הטיוטה המודפסת. בסעיפים 5 ו-6 לכתב הגנתו, ציין מר רובינשטיין את גרסתו העובדתית בזו הלשון: