ליסיצה ויקטור (קרייב) נ' אליהו מצליח

פסק דין

המערער הגיש ערעור על החלטת כב' הרשם כפכפי מיום 21/10/09, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן נגדו.

השתלשלות העניינים בקצרה הינה כדלקמן:

כנגד המערער ואדם נוסף הוגש כתב תביעה על סך של 70,000 ₪ ביום 01/09/08. משלא הוגש כתב הגנה בתיק ניתן ביום 10/12/08 פסק דין בהעדר הגנה.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד ביום 23/06/09 ולאחר שהתקבלה תגובת המשיב ותשובת המערער, ניתנה ביום 16/08/09 החלטה הדוחה את הבקשה ואולם כב' הרשם כפכפי קבע בהחלטתו האמורה כי ניתנת למערער האפשרות להגיש תוך 20 ימים בקשה משלימה.

בקשה משלימה כאמור הוגשה ביום 16/09/09 ולאחר שהתקבלה תשובת המשיב ומשלא התקבלה תגובת המבקש לתשובה, נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 21/10/09, נשוא ערעור זה.

לאחר שעיינתי בתיק, לרבות בהחלטה נשוא הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין הערעור להידחות.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה..."

בבקשה לביטול פסק דין שהוגשה ביום 23/06/09 נכתב מפורשות כי בית המשפט מתבקש להורות על ביטולו של פסק הדין מיום 11/12/08 אשר על עובדת קיומו נודע למבקש לראשונה בחודש פברואר 2009.

כלומר, המערער ידע כבר בחודש פברואר 2009 על קיומו של פסק הדין ואולם הבקשה לביטולו הוגשה רק כארבעה חודשים לאחר מכן.

כב' הרשם כפכפי מתייחס לדבר מפורשות בהחלטתו מיום 16/08/09.

כך, בסעיף 4 להחלטה האמורה נקבע כי: "מהאמור בבקשה עצמה ונספחי התגובה עולה לכאורה כי הבקשה הוגשה באיחור, ללא בקשה להארכת מועד, ודי בטעם זה כדי לדחותה".

בסעיף 5 להחלטה האמורה נקבע כי: "בקשה לביטול פסק דין ניתן להגיש תוך 30 ימים מהמועד בו נודע למבקש על פסק הדין והמבקש חרג ממסגרת הזמן הקבועה להגשת בקשה כאמור".

גם בבקשה משלימה בכתב שהגיש המערער ביום 16/09/09, אין כל התייחסות לעיכוב בהגשת הבקשה ולביטול פסק דין.

יצוין כי גם בהחלטה מיום 21/10/09, ההחלטה נשוא הערעור, נאמר במפורש: "בהמשך להחלטה מיום 16/08/09, במסגרתה נקבע כי עולה כי הבקשה הוגשה באיחור, הוגשה בקשה משלימה אשר אינה מתייחסת כלל למועד בו הוגשה הבקשה".

בטיעוניו בפני ציין ב"כ המערער כי מעולם לא נטען שהבעייתיות בהגשת הבקשה לביטול פסק דין נסמכת על כך שאין בקשה להארכת מועד. אין לקבל טענה זו וזאת הואיל וכפי שנאמר לעיל, כב' הרשם כפכפי התייחס במפורש לאיחור בהגשת הבקשה ואף ציין בהחלטתו מיום 16/08/09 כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד.

כל טיעוני הערעור מתייחסים לכך שלא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה ומכאן שיש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

אין חולק כי כאשר לא בוצעה המצאה כדין על כתב תביעה, אכן יש מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק ואולם בעניינינו, כלל לא הגענו לשלב הזה.

בטרם ידון בית המשפט אם יש מקום לבטל פסק דין, בין מחובת הצדק ובין על פי שיקול דעתו של בית המשפט, על המבקש לעבור את המשוכה הראשונה אשר נקבעה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, כלומר הגשת הבקשה תוך 30 ימים או לחילופין להגיש יחד עם הבקשה לביטול פסק דין, בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.