ליס ואח' נ' קרמזין ואח'

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' קלמפנר נבון) מיום 21.3.13, אשר הורתה למבקשים להפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ עד ליום 28.4.13, כתנאי לביטול פסק הדין שניתן ביום 14.1.13, וכתנאי לביטול החיוב בהוצאות שהושתו עליהם בשתי החלטות נוספות.

העובדות הצריכות לעניין:

ביום 14.1.13 ניתן פסק דין ע"י כב' השופטת מ' קלמפנר נבון, המורה על מחיקת התביעה שהוגשה על ידי התובעים בהעדר הפקדת שכ"ט מומחה שמונה מטעם בית המשפט, בהתאם לתקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "פסק הדין").

ביום 29.1.13 ניתנו החלטות נוספות במסגרתן חויבו המבקשים בהוצאות ושכ"ט לטובת משיבים 1, 3 ו-6.

באותו יום ניתנה החלטה נוספת לפיה התביעה שכנגד שהוגשה ע"י משיב 1 נותרה לבירור גם לאחר מחיקת התביעה העיקרית, וכן ניתנה ארכה להפקדת שכ"ט המומחה שמונה מטעם בית המשפט במסגרתה עד ליום 6.2.13.

ביום 31.1.13 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין וההחלטות הנ"ל.

ביום 21.3.13 ניתנה ההחלטה, מושא בקשת רשות הערעור, לפיה פסק הדין, לרבות ההחלטות לחיוב המבקשים בהוצאות ושכ"ט עו"ד יבוטלו, ככל שיפקידו המבקשים בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ עד ליום 28.4.13.

טענות המבקשים בקצירת האומר:

המבקשים טוענים כי פסק הדין, ההחלטות מיום 29.1.13 וההחלטה מיום 21.3.13 שניתנו ע"י בית משפט קמא - שגויות.

המבקשים מפרטים וטוענים כי שגה בית משפט קמא כאשר מחק את התביעה העיקרית, על אף שנתבעו בה סעדים חשובים שאינם קשורים למינוי מומחה, וזאת גם מבלי לברר האם הצדדים פנו אל המומחה בנוגע לדרישתו לשכ"ט והאם הודיע להם המומחה שיעור שכר טרחתו.

המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא כאשר סטה מההלכה הפסוקה וחייב את המבקשים להפקיד סך של 10,000 ₪ כתנאי לביטול פסק דין שניתן בהעדר, מבלי לנמק את תכליתה של ההפקדה.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מהעובדה כי גם משיב 1 לא הפקיד את חלקו בשכ"ט המומחה, אך למרות זאת קבע כי התביעה שכנגד שהוגשה על ידו תמשיך להתברר כסדרה.

עוד טוענים המבקשים כי השארת החלטת בית משפט קמא על כנה עלולה להביא לפגיעה קשה ובלתי מידתית בזכות הקניין של המבקשים ובזכות הגישה שלהם לערכאות.

לאור האמור, עותרים המבקשים לביטול חובת ההפקדה, והשבת הסכום האמור למבקשים במידה והופקד.

בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי היא אינה מצריכה תשובה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואבהיר;

סעיף 1 לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס''ט-2009 (להלן: "הצו"), קובע שיש להגביל את מתן רשות הערעור על החלטות מסוגים שונים.

סעיף 1 (7) לצו קובע שאין לאפשר מתן רשות ערעור כאשר מדובר על "החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה".