לינדר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 12/3/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות צמיתה מיום ה- 1/8/12 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1הוועדה לא נמקה החלטתה באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה.

2.2הוועדה לא התייחסה למלוא הפגימות והתלונות של המערער ו/או חוות הדעת של ד"ר קרפ והמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, לרבות בדיקת MRI.

2.3טעתה הוועדה בקביעתה כי קיימת אי התאמה בין המסקנות לממצאים הרפואיים שמצאה והסעיף המותאם שנקבע בעניינו של המערער – בחירת פריט הליקוי על ידי הוועדה אינה מובהרת במסגרת קביעתה.

3.טענות המשיב:

3.1הוועדה בבדיקה הקלינית שלה מוצאת טווח תנועות זיהה בשתי הרגליים כשהפגיעה היא ברגל ימין בלבד למעט תלונה על כאב בסוף התנועה ברגל ימין (כאשר כאב אינו מקנה נכות) ועדות לחוסר יציבות קלה.

3.2הוועדה מתייחסת לחוות הדעת של ד"ר קרפ ומציינת כי בשונה ממנו טווח התנועות תקין והיא בשונה מהנאמר בחוות הדעת לא מצאה חוסר יציבות מכנית בהעדר מבחן מגירה כפי שמצא ד"ר קרפ. הוועדה מבהירה כי היא מסכימה עם האמור בחוות הדעת לפיה קיימת הפרעה פרו פריוצבטיבית קלה ולכן אינה מקבלת את הנכות שהוא קבע ומתאימה נכות בשיעור 5% לפי סעיף הסל, אין כל פגם בקביעתה האמורה של הוועדה.

3.3בפרוטוקול הוועדה ישנה התייחסות לבדיקת אם.אר.אי - כאשר הוועדה מציינת בהתייחס לבדיקה זו שמלבד עיבוי ומתיחה כרונית של הרצועה לא הודגם ממצא פתלוגי. מאוחר יותר מפרטת הוועדה את הממצאים שנמצאו על ידה בבדיקה הקלינית ומנמקת מדוע קבעה את הנכות שקבעה.

על כן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער, בדיקת אם.אר.אי. ואולטרא סאונד, סיכום ביקור בבית חולים ותעודה ראשונית לנפגע בעבודה. לאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8.במסגרת ישיבתה מיום ה- 12/3/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי בחילופי עונות הוא מתקשה לקום בבוקר, כי הרגל הדומיננטית הינה ימין שבה הוא מרגיש חוסר יציבות בקרסול, ורעידות ברגל על אף טיפולי פיזיותרפיה.

9.הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:

" US 20/2/11 – (כשבוע לאחר הפציעה) הודגמה המטומה באזור הרצועה AITFL (סינדום סיבוזיה) הרצועות ATFL ו- CFL תקינות. MRI 11/4/12 – (למעלה משנה לאחר הפציעה) הרצועה הטלופיבולארית הקדמית מעט מעובה, מתיחה כרונית ללא קרע, מלבד זה לא הודגם ממצא פתלוגי ברצועות.

בבדיקה: במדידת היקף שוק ימין בגובה 10 ס"מ מזיז הטבולי הקדמית נמדד ההיקף גדול בשיעור 1 ס"מ מההיקף בשמאל מאותו גובה.