לילה סעיד אברהים אבו סביתאן נ' מליחה אבו ליל

פסק דין

הרקע לטענות הצדדים

1.לפני תביעה שהגישה גב' לילא אבו-סביתאן (להלן – התובעת), לפינוי וסילוק ידה של גב' מליחה אבו-לילה (להלן – הנתבעת) מהדירה שהתובעת טוענת כי השכירה לנתבעת, הנמצאת בקומה השניה ברחוב אלח'לה בשכונת א-טור בירושלים (להלן – הדירה), ולדמי שימוש ראויים, בסך 36,800 ₪, בגין השימוש בדירה מחודש פבר' 2005 ועד ליום הגשת התביעה, ומיום הגשת התביעה עד למועד פינוי הדירה בפועל.

2.טענת התובעת בתמצית היא, כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות שנחתם עמה, כשמחד, היא נותרה והמשיכה להתגורר בדירה בסיומו, אך מאידך, חדלה לשלם את דמי השכירות המגיעים לתובעת.

3.הנתבעת, מצדה, אינה מכחישה, כי אכן שכרה את הדירה והתגוררה בה מכח הסכם שכירות, אלא שלטענתה, היא שכרה אותה מאדם אחר – עבד אלהאדי, לו שילמה את דמי השכירות במשך כל תקופת השכירות, ומעולם לא שילמה את דמי השכירות לתובעת. כן טוענת הנתבעת, כי בחודש ינו' 2005 רכשו ילדיה את הדירה מהבעלים - עבד אלהאדי, על פי הסכם מכירה שנעשה כדין, ומשכך המשך מגוריה בדירה אינו מכח הסכם השכירות שהסתיים זה מכבר, כי אם מכח הבעלות שרכשה בדירה. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא אפוא בשאלה האם התובעת השכירה את הדירה לנתבעת ואם כן, האם שילמה לה את דמי השכירות, כששאלת זהות הבעלים בדירה התעוררה רק אגב אורחא ובגררא, כפי שעוד יפורט בהרחבה להלן.

העובדות הצריכות לעניין ויריעת המחלוקת

4.מעשה בדירה הממוקמת בקומה שנייה בבית בן שתי קומות, השוכן בחלקה 3 בגוש 6 מאדמות א-טור, ברחוב אלח'לה. אין מחלוקת על כך שקומת הקרקע מוחזקת ומנוהלת מזה מספר שנים על ידי התובעת ומשפחתה. לפנים היא עצמה התגוררה בדירה, ואילו עתה היא משכירה אותה ומקבלת בעד השימוש בה דמי שכירות.

5.התובעת טוענת, כי מתוקף היותה מחזיקה בדירה כדין, היא חתמה, ביום 3.6.1999, על מסמך יפוי כח מיוחד, בו ייפתה את כחו של מוסא אבו-סביתאן (להלן – מוסא), שהוא קרוב משפחתה (אחיין) מצד בעלה המנוח, לשמש נציג מטעמה בכל העניינים הקשורים לדירה, ובין היתר, הסמיכה אותו להשכיר את הדירה בשמה, לקבל את דמי השכירות מהדיירים, ולחתום על חוזי השירות בקשר לדירה.

וכך נכתב במכתב יפוי הכח:

"אני הח"מ לילא סעיד אברהים אבו-סביתאן… מייפה בזה את כוחו של מר מוסא דאוד חסן אבו-סביתאן מירושלים… להופיע בשמי ובמקומי ולהיות בא כוחי להשגיח ולנהל את הבית (קומה שניה) בו אני מחזיקה והממוקם על החלקה מס' 3 בגוש 6 מאדמות אטור בירושלים".

בהמשך אותו מסמך הצהירה התובעת:

"ייפיתי את כחו של מיופה כחי הנ"ל להשכיר את הקומה הנ"ל ולקבל את דמי השכירות מהשוכר בשמי ולהשגיח על הבית וכל הנלווה אליו ולחתום על חוזי השירות ולפנות למשרדים הרשמיים ולא רשמיים בכל הקשור לבית והמסמכים הקשורים לו, למעט המכר. כמו כן, יש לו הזכות להגיש תביעות בשמי, בהיותי תובעת או נתבעת, ולהגיש ראיות ולהשיב עליהן, להזמין ולקבל הזמנות ולהודות ולעשות פשרות ולהגיש תביעת סילוק יד ויש לו הזכות להגיש ולחתום על כל ההליכים והפעולות הנדרשים לצורך ההשגחה והניהול. כמו כן, יש לו הזכות למנות כרצונו עורכי דין ואנשים בכל או חלק ממה שייפיתי את כחו בעניין זה. באופן כללי אני ייפיתי את כחו של הנ"ל בכל העניינים הקשורים עם הבית (קומה שניה) המתואר לעיל". (ההדגשה שלי – א.ז.).

נוכח קיומו של מסמך "יפוי כח" נוסף בתיק, שנמסר אף הוא למוסא בקשר לדירה נשוא המחלוקת, יכונה יפוי הכח שניתן לו מטעם התובעת – יפוי הכח הראשון (יפוי הכח הראשון נעשה בערבית ועותק מתורגם שלו צורף כנספח ב(1) לכתב התביעה).

6.אין חולק כי על סמך יפוי כח זה התקשר ביום 1.4.02 מוסא בהסכם שכירות עם הנתבעת, לפיו הושכרה לה הדירה לתקופה של שנה (להלן – הסכם השכירות) בהסכם, תחת הכותרת "המשכיר", נכתב במפורש: "מוסא דאוד חסן אבו סביתאן בשם גב' לילא אבו סביתאן", דמי השכירות הועמדו על 250 דינר ירדני לחודש (3,000 דינר לשנה), והצדדים הסכימו, כי בתום תקופת השכירות ניתן יהיה לחדש את ההסכם. לטענת התובעת, מהאמור מתאשר ומוכח כי לא רק שהתובעת היא שהשכירה את הדירה לנתבעת, אלא גם כי מוסא, החתום על ההסכם, פעל בשמה, בסתירה לגרסת הנתבעת, הטוענת כי מוסא פעל בשם קרוב משפחה אחר שהשכיר לנתבעת את הדירה.

7.בהתאם לכך, ביום 1.4.02, נכנסה הנתבעת לדירה, התגוררה בה יחד עם בני משפחתה במשך כל תקופת הסכם השכירות, ולאחר שזו הסתיימה, ביום 1.4.03, היא המשיכה להתגורר בדירה, מכח הסכמת הצדדים, ולא עזבה אותה עד היום.

8.התובעת טוענת, כי בשנים הראשונות שילמה לה הנתבעת את דמי השכירות במלואם, אך מאחר שבחודש פבר' 2005, מסיבה לא ברורה, היא חדלה לשלמם, שיגרה לה התובעת ביום 22.11.05 מכתב, באמצעות מי שהיה באותו זמן עורך דינה, עו"ד חאגי מופיד (להלן – עו"ד מופיד), בו דרשה מהנתבעת להתפנות מהדירה בתוך 14 יום, ולהסדיר את חובה בגין אי-תשלום דמי השכירות במשך 9 חודשים. לדבריה, עו"ד מופיד מסר את המכתב לידי הנתבעת, שאף חתמה על המכתב כראיה לקבלתו, אולם הנתבעת מעולם לא הגיבה למכתב ולא פינתה את הדירה.

9.הנתבעת מכחישה טענות אלו. לפי גרסתה, היא אמנם שכרה את הדירה, אך לא מהתובעת, כי אם מעבד אלהאדי אבו-סביתאן (להלן – עבד אלהאדי), אחי-בעלה המנוח של התובעת, סלים אבו-סביתאן (להלן – סלים), שהיה, לטענתה, הבעלים האמיתי של הדירה, כשלתובעת לא היה באותו זמן כל מעמד או זכות ביחס לדירה.

10.הטענה לבעלות עבד אלהאדי בדירה נסמכת בעיקר על הסכם שנוי במחלוקת, שנחתם, לכאורה, בינו לבין יתר יורשי אביו, ובהם – סלים, כשעפ"י ההסכם, קבוצת היורשים ויתרה למענו על זכותם לבנות קומה נוספת על הקומה התחתונה שהיתה, כביכול, בבעלות המשפחה - נ/1, להלן – הסכם הוויתור). הנתבעת טוענת, כי ברבות הימים ובהתאם לאמור בהסכם זה, עבד אלהאדי אכן הקים קומה נוספת ובה הדירה נשוא המחלוקת, שנותרה בבעלותו מאז, אך בהיותו אזרח ירדני המתגורר באורח קבע בירדן, ייפה עבד אלהאדי את כחו של מוסא אחיינו, להיות נציגו בארץ בכל ענייני הדירה, ובין היתר, להשכירה בשמו ולגבות את דמי השכירות עבורו. מסמך יפוי הכח האמור נושא את התאריך 18.5.1999 (עותק מתורגם מערבית צורף כנספח ג' לכתב ההגנה, שיכונה להלן – יפוי הכח השני). הנתבעת טוענת, כי בהתאם לאמור ביפוי הכח השני, לכל אורך תקופת השכירות היא נהגה להעביר את דמי השכירות למוסא, והוא העבירם לעבד אלהאדי.

11.בנוסף טוענת הנתבעת, כי ביום 1.1.2005, רכשו ילדיה את הדירה מעבד אלהאדי, על פי הסכם מכירה, תמורת סכום של 77,000 דולר. הם שילמו לעבד אלהאדי את עיקר הסכום, בסך 50,000 דולר, במזומן, ואת היתרה – בתשלומים חודשיים שווים, בסך 1,500 דולר כל אחד, עד לסילוק מלא של החוב ביום 22.7.2006. לטענתה, מטעם זה היא הפסיקה לשלם את דמי השכירות.

דיון והכרעה