ליכטנשטיין ערן נ' וולנר

פסק דין

בפניי תביעה בסך 19,149 ₪ שהוגשה ונוהלה ב"סדר דין מהיר". משכך פסק הדין יינתן בתמציתיות, בהתאם לתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בראיות, וקראתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה בהתאם למפורט להלן:

רקע

ערן ליכטינשטיין (להלן:"התובע") הינו עורך וידאו המעניק שירותי עריכת וידאו (להלן:"השירות"). התובע העניק השירות לאילן וולנר (להלן:"הנתבע") המפעיל עסק בשם "sport-il" (להלן:"העסק"). בין הצדדים סוכם על עריכת תוכניות שמיועדת לשידור בערוץ הספורט. הסיכום נעשה באמצעות המייל ובעל פה.

לטענת התובע הוא ביצע מספר עבודות עבור הנתבע, שלא שולמו. בשנת 2007 שילם הנתבע רק תשלום אחד בסך של 3,000 ₪ (במקום 4,220 ₪) וזאת באיחור של מספר חודשים. הנתבע נותר חייב לתובע סך של 9,997 ₪. התובע הוציא חשבוניות מס בגין העבודות, למעט עבור עבודה אחת שהתגלע לגביה מחלוקת בין הצדדים. התובע פנה מספר פעמים אל הנתבע לביצוע התשלום אך ללא הועיל. משכך לא נותרה ברירה בידי התובע אלא להגיש תביעה זו הכוללת שלושה רכיבים:

9,997 ₪ עבור עבודות שביצע ולא תוגמל בגינם.

1,652 ₪ ריבית והצמדה לחוב.

7,500 ₪ עוגמת נפש.

הנתבע הכחיש את טענות התובע בכל מכל. לטענתו, במועדים הרלוונטיים לתביעה היה עובד שכיר של "האולפנים הראשיים בתל אביב" והזמנת השירות לא הייתה אישית ממנו אלא במסגרת תפקידו. ההכרות בין התובע לנתבע הייתה במסגרת העבודה ואף התובע עצמו היה עובד גוף שידור.

 הנתבע תיאר את מערכת היחסים בין הצדדים וטען בכתב הגנתו כי התביעה מקורה בנקמנות ודינה להידחות מאחר ואין יריבות משפטית בינו לבין התובע.

ביום 19.1.10 התקיים דיון הוכחות בפני, מר ערן ליכטנשטיין העיד מטעם התביעה ומר אילן וולנר העיד מטעם ההגנה.

ביום 6.5.10 הגיש התובע את סיכומיו. הנתבע לא הגיש את סיכומיו עד למועד כתיבת פס"ד.

 דיון

בעמ' 1 לסיכומיו ציין ב"כ התובע כי הנתבע לא הגיש תצהיר ערוך כדין על פי תקנה 214 ג' עד למועד ההוכחות ולכן יש לקבל את התביעה כפי שהיא.

לדידי, לאור השלב שמצויים אנו בדיון, לאחר שמיעת ההוכחות ולאור ההכרה בזכות הגישה לערכאות כאחת מזכויות יסוד של אזרח במדינה דמוקרטית אין להתחשב במחדל הפרוצדוראלי אלא יש להתמודד עם הטענות המהותיות של הנתבע לגופו של עניין.

לשיטתו של הנתבע אין כל יריבות בינו לבין התובע שכן לא הוא הזמין את העבודה מהתובע, (פרוטוקול עמ 15 שורות 1-8), כי הוא הינו רק עובד החברה והחברה היא שהזמינה את העבודה.

אין מחלוקת כי הוזמנה עבודה , גם אין מחלוקת כי שולם סך של 3,000 ₪ על חשבון העבודות, אין מחלוקת כי התובע הוציא חשבוניות מס ואף שלחם לכתובת הנתבע.

הנתבע לא הודיע לתובע כי הוא אינו המזמין אלא להיפך המשיך להתנהל מול התובע כמזמין העבודה עצמה. התובע לא ידע ולא יכל היה לדעת כי הנתבע הינו שלוח של חברה אחרת בה הוא עובד כשכיר. הנני מאמין לתובע על כי הנתבע הציג מצג מטעה כלפי התובע.