ליכט סבג נ' גרנות

פסק דין

כללי

עניינו של הליך זה, תביעה כספית על סך 500,000 ₪, הנוגעת לשאלת אחריותו של הנתבע, כמי שהעניק שירותי הנהלת חשבונות לחברה אשר לתובעת מחצית מן הבעלות בה, לנזקי התובעת הקשורים לסכסוך בינה לבין בעל המניות הנוסף בחברה, עו"ד אייל בר-לב.

מטעם התובעת העידו התובעת עצמה וכן אביה, מר עמוס ליכט, מי שהיה מיופה כוחה וטיפל עבורה בכל הנוגע לענייני החברה (להלן: "ליכט"). כן זומנה על ידי בית המשפט למסירת עדות, לבקשת התובע, הגב' רקפת פרימט, מי ששימשה בתקופה האמורה כפקידת הנהלת חשבונות בחברה.

מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו וכן רו"ח צבי שגיב, שותפו של הנתבע בחברת ש.י ניהול בע"מ, אשר באמצעותה העניק הנתבע שירותי הנהלת חשבונות לחברה (להלן: "שגיב").

ההדגשות לאורך פסק הדין, הוספו. ההפניות לעדויות בחקירה הנגדית הינן לעמוד/שורה בפרוטוקול הדיון בו נשמעה העדות.

תמצית הרקע העובדתי להליך

ביום 2/1/2003 התקשרו התובעת ועו"ד אייל בר-לב (להלן: "בר-לב") בהסכם להקמת מפעל לייצור חומרי ניקוי, אבקות כביסה ונייר טואלט. לשם כך, הקימו התובעת ובר-לב חברה בשם "לב היהלום שבניקיון" (להלן: "החברה"), בה ביקשו לרכז את כלל פעילות המפעל, תוך שמניותיה הוחזקו בין הצדדים באופן שווה.

הנתבע הינו יועץ מס במקצועו אשר העניק לחברה שירותי הנהלת החשבונות במהלך תקופת פעילותה.

במהלך חודש יולי 2003, נתגלע סכסוך בין התובעת ואביה לבין בר-לב, והשותפות ביניהם עלתה על שרטון. ביום 31/7/2003 הגיעה התובעת, מלווה באביה, למשרדי הנתבע וביקשה לאסור על הנתבע להעביר לידי בר-לב מסמך כלשהו הנוגע לחברה. בהגיעם למשרדי הנתבע, השיגתם הודעת פקסימיליה מטעמו של בר-לב עצמו, המתרה בנתבע שלא להעביר לידי ליכט, אבי התובעת, כל מסמך הקשור בחברה (נספח יג' לתצהירי התובעת וליכט). כן צוין בפניה זו של בר-לב, כי באם יעביר הנתבע מסמך כלשהוא לידי ליכט, הוא יתבע אישית. בפועל, נמנע הנתבע מאותה עת מלהעביר מסמכים הקשורים בחברה לידי מי מהצדדים.

מכאן התובענה שלפניי.

תמצית טענות התובעת

לטענת התובעת, סירובו של הנתבע להמציא לידיה ולידי אביה, את כלל המסמכים הנוגעים לחברה שבבעלותה, נעשה שלא כדין והסב לה נזקים כלכליים. לטענתה, מדובר בקנוניה בין הנתבע ובר-לב, במטרה להעלים את רכושה, להכשיל את מאבקה בבר-לב ולסבכה מול נושים רבים. כן טענה התובעת, כי הנתבע ביצע רישום כוזב במסמכי הנהלת החשבונות של החברה, וכי התנהגותו אינה הולמת את מקצוע ראיית החשבון.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע טען, כי התובענה דנן הוגשה כנגדו אך ורק עקב כישלונם של התובעת ואביה בהתמודדות משפטית ישירה מול בר-לב, ומתוך ניסיון לגולל עליו את הנזקים שנגרמו לתובעת, ככל שנגרמו, עקב הסכסוך בינה ובין בר-לב. לטענתו, לתובעת לא נגרמו כל נזקים בשל הנהלת החשבונות שנערכה על-ידו או בשל סירובו להעביר לידיה את מסמכי החברה בסוף חודש יולי 2003.

לטענתו, הוא אכן נמנע מלהעביר את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה לידי מי מהשותפים במועד הנ"ל, וזאת עקב הודעות שונות וסותרות אשר קיבל מבעלי המניות של החברה (התובעת ובר-לב), וכי לא הייתה מוטלת עליו כל חובה שבדין להמציא את מסמכי הנהלת החשבונות למי מבעלי המניות.

הנתבע טען, כי הרישומים שבוצעו על-ידו, בוצעו לפי מיטב הבנתו ובהתאם לחומר שנמסר לו, וכי המסמכים אשר הוכנו על-ידו היו כפופים להערות בעלי המניות והאורגנים בחברה, בטרם הגשת הדו"ח השנתי לרשויות המס. משכך טען, כי לא ניתן לטעון כנגדו, כי ביצע רישום כוזב כלשהו במסמכי החברה.

דיון

ה1. המחלוקת בעניין אי-מסירת מסמכי החברה

לטענת התובעת, סירובו של הנתבע להמציא לידיה את כל המסמכים הנוגעים לחברה שבבעלותה, נעשה שלא כדין, באשר מכוח היותה בעלת מחצית החברה, הייתה זכאית לקבלת כלל מסמכי החברה לידיה. לטענתה, הנתבע החזיק במכוון את מסמכי החברה והנהלת החשבונות שלה ומנע ממנה לעיין בהם, וזאת בכדי להכשיל את התנהלותה ואת מאבקיה בבר-לב ובגופים אחרים שהגישו נגדה תביעות. לטענתה, סירוב זה הסב לה נזקים כלכליים רבים, לרבות אובדן השקעותיה, אובדן רכוש החברה, אובדן רווחים והכפשת שמה הטוב. זאת משום שנזקקה למסמכי החברה בכדי להתגונן מפני הליכים משפטיים שונים בהם נקטו בר-לב ואחרים כנגדה, תוך שאי-קבלת המסמכים גרם לכך שכלל טענותיה נדחו על ידי בתי המשפט השונים, מהטעם, כי הללו לא הוכחו על-ידה כדין. לטענתה, לו היה הנתבע מוסר לידיה את כלל המסמכים הנוגעים לחברה, לא היו מוצאים כנגדה פסקי דין ולא היו ננקטים כנגדה הליכי הוצאה לפועל.