לייט ס.ר. בע"מ נ' בן סימון

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע שטר.

המבקשת צרפה לבקשה תצהיר חתום על ידי אביה, ותצהיר מטעמה לא הוגש.

במסגרת תצהיר האב, הובהר כי מדובר בשיק שנמשך לצורך ביצוע תשלום למכללה בה לומדת המבקשת, וכי השטר נגנב על ידי עובד שעבד אצל המצהיר.

עוד עולה מן התצהיר כי הגניבה נעשתה ממשרד הנגרייה, כי לאחר שהתברר כי השיק נעלם, ניתנה הודעת ביטול לבנק, וכי העובד אומת עם הדברים והודה בסופו של דבר כי לקח את השיק והתחייב להשיבו.

השטר לא הושב, ולטענת המצהיר, העובד הפסיק לענות לטלפונים והקשר עמו אבד.

טענת המצהיר כאשר פנו אליו מלשכת ההוצל"פ בקשר עם השטר, פנה למחזיק השטר, על מנת לברר עמו מנין קיבל את השטר, ואז התברר כי השטר התקבל בידיו מאת אותו עובד.

אין ספק שבתצהיר נפלה טעות קולמוס בנוגע למועד הגניבה, שכן חתימת התצהיר נעשתה בחודש יולי 2009, בעוד שבתצהיר נאמר כי השטר נגנב בחודש דצמבר 2009.

אינני רואה לנכון לייחס משקל לטעות הקולמוס.

השיק חולל, כך נראה, בשל העובדה שחתימת המושך אינה תקינה, והחותמת שבפניי ,נראה לכאורה, כי אין זו סיבת החילול היחידה, הואיל ומדובר בשיק שהוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ, שעל גביו הוטבעה חותמת ההוצל"פ, אין לדעת האם מתחת חותמת ההוצל"פ לא צוין על ידי הבנק, בין היתר, כי נמסרה הודעת ביטול.

כך או אחרת, איני רואה בכך סתירה לטענות שבתצהיר, ולא שוכנעתי כי לא נמסרה הודעה כאמור.

עיון בטופס התלונה המעיד על הגשת תלונה למשטרת ישראל, בדבר גניבה ממעביד, ואשר צורף לתמיכה בטענות, נראה כי תלונה כאמור הוגשה רק בסמוך להגשת ההתנגדות.

טוב היה עושה המצהיר לו צרף לתמיכה בטענותיו אישור מהבנק בדבר הגשת הודעה על ביטול השיק, תחת הגשת האישור האמור המעיד על הגשת התלונה בדיעבד ולא בזמן אמת.

יחד עם זאת, איני סבורה כי יש בכך כדי להעיד כי השטר לא נגנב על ידי העובד, ודי לי בשלב זה של הדיון בכך שהטענות שבתצהיר עשויות להקים הגנה אם תתבררנה כנכונות.

גם העובדה כי המבקשת עצמה לא מסרה תצהיר לתמיכה בבקשה, אין בה כשלעצמה לטעמי בנסיבות העניין כדי להצדיק דחיית הבקשה, אף שיש בכך משום טעם לפגם, במיוחד בהתחשב בעובדה שהמבקשת אף לא התייצבה היום לדיון ובכך מנעה את האפשרות לחקור אותה, ולו גם לעניין השאלה האם העובדות שבבקשה ידועות לה ממקור ראשון, או שמא נדרש אביה, המצהיר, להצהיר על העובדות, על מנת שאלו יפרסו בפני בית המשפט.

לאור כל אלו, אני מורה כדלקמן:

ניתנת בזה הרשות להתגונן.

המבקשת תישא בהוצאות הדיון היום בסך 1,500 ₪ בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין בתובענה .

תשומת לב המשיב (הזוכה) לכך שעליו לשלם את הפרשי האגרה הנוגעים לפתיחת התיק בביהמ"ש, ככל שקיימים.

התיק יועבר למחלקת המנ"ת, ע"מ שיינותב לשופט וייקבע לדיון.