ליידר ואח' נ' אסדי ואח'

החלטה

ביום 5.2.13 דחה ביהמ"ש את העילה הנזיקית בתיק זה וקבע כי האירוע נשוא כתב התביעה מהווה תאונת דרכים, כמשמעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ב – 1975.

בעקבות פסה"ד אפשר ביהמ"ש לנתבעות 3 ו- 4 להמציא שומת הוצאות מהתייחסות להוצאות שנגרמו להם בעקבות ניהול ההליך.

על פי שומת ההוצאות שנשלחה מהנתבעות 3 ו- 4, הינה בסדר הגודל הבאים:

סך של 14,136 ₪ נדרשו לצורך חקירות על ידי חב' פרטית, חוות דעת של מומחה, איסוף התיעוד הנדרש ושכ"ט המומחים.

מדובר בסכומים מעבר לסכום ששולם בגין שכ"ט עו"ד, לאחר שהתיק יצא להגנה העומד על 30,000 ₪ לפני מע"מ.

תגובת הנתבעת מס' 2 לשומת ההוצאות היתה, כי בקדם המשפט המורחב שהתקיים ביום 4.11.09 בנוכחות התובע ולאחר חקירתו הבלתי פורמאלית, במהלכה הודה כי נעשתה פעולה ידנית של דחיפת הגלגל באמצעות לום, ציין ביהמ"ש כדלקמן: "התנהל דיון בלתי פורמאלי במהלכו שמע ביהמ"ש את גירסתו של התובע לעניין קרות התאונה ... יש לציין כי ביהמ"ש למד על כך כי ישנן מחלוקות עובדתיות בכל הקשור לתיאור קרות התאונה" ובהמשך לאור האמור לעיל "אם תבוא בקשה לתיקון כתב התביעה והוספת עילה נזיקית תוך 30 יום, איעתר לה".

כלומר, לאחר שמיעת התובע הציע ביהמ"ש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את העוולה הנזיקית וכך פעל גם התובע.

אשר על כן, לטענת הנתבעים 1 ו- 2 המחלוקת בתיק היתה אמיתית והצריכה בירור עובדתי ומשפטי בביהמ"ש, שבמהלכו נטען גם שפציעת התובע נעשתה בנסיבות של פעולה ידנית (ללא מעורבות מנוף), טענה שכאמור נדחתה ע"י ביהמ"ש בפסק דינו.

בנסיבות אלה, לאור קיום גירסאות עובדתיות שונות וחוות דעת מנוגדת, היתה מעורבותם של הנתבעים 1 ו- 2 חיונית לביהמ"ש ולכן אין הצדקה לפסוק הוצאות או לחילופין לחייב בהוצאות מינימאליות.

קראתי את הבקשות בעיון.

ניהול תיק בביהמ"ש אכן עולה כסף רב ובמיוחד בכל הכרוך בדחייה של תביעה מן הסוג הזה, כשלתובע נותרה נכות, ומן הסתם כרוכה בסיכונים.

מצד אחד, העובדה שהנתבעים 1 ו- 2 לא לקחו על עצמם אחריות לפי חוק הפלת"ד ולמעשה כיוונו לאחריות הנזיקית, חייבה זהירות וצירוף הנתבעים 3 ו- 4 בעילה הנזיקית, והדבר צריך לזכות בהוצאות משנדחתה עמדתם.

מצד שני, זה נכון שלא היה ברור לחלוטין מהי הגירסה ובמיוחד לאור קיומם של עדים, שהנתבעים 1 ו- 2 הביאו לדיון ושבסופו של יום ביהמ"ש לא קיבל את עמדתם ולכן לא ניתן לומר שהדחייה מצד הנתבעים 1 ו- 2 היתה שרירותית או חסרת תום לב, ולכן צריכה לזכות את הנתבעים 3 ו- 4 במלוא ההוצאות שנגרמו להם.

המעורבות של כל הצדדים הנתבעים בתיק זה, אכן היתה חיונית להגיע לחקר האמת ובעניין הזה אני נכון בהחלט להבין את תגובתם של הנתבעים 1 ו- 2.

עם זאת, אינני יכול להתעלם מההוצאות שנגרמו לנתבעים 3 ו- 4 כאמור.

באיזון שבין האמור לעיל, אני פוסק הוצאות אבל לא את ההוצאות הראליות המבוקשות ע"י הנתבעות 3 ו- 4.

אינני יכול להתעלם מהעובדה שהנתבעים 1 ו – 2 גררו את הנתבעות 3 ו- 4 להגיש חוות דעת של מומחה מטעמם. חוות דעת, שבמאמר מוסגר אציין שהגם שלא היתה חיונית, היתה אמינה וסבירה יותר, כפי שגם כתב ביהמ"ש בפסה"ד.

כן יש להתחשב בהוצאות עדים שהעידו בביהמ"ש.

אני פוסק הוצאות משפט, בנסיבות העניין, בסך של 10,000 ₪.