לייבו נ' מ.ר.ל.מ. רחובות (1996) בע"מ

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 3,320 ₪.

א. התביעה:

בהתאם לכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 3.12.10 רכשה התובעת מהנתבעת מנוי תלת-שנתי למשך 36 חודשים לקבלת שירותים רפואיים מאת הנתבעת בעלות של 1,584 ש"ח.

נטען, כי נמסר לתובעת מאת הנתבעת, שאם התובעת תרכוש מאת הנתבעת את המנוי, אזי כל ביקור רופא של תובעת יעלה לה 90 ₪ במקום 120 ₪ וכן תהא זכאית לשירותים רפואיים נוספים כמתואר בהסכם.

בחלוף חצי שנה מעת כריתת ההסכם, "גמלה התובעת בדעתה, כי ביצעה עסקה מיותרת עבורה עם הנתבעת. לפיכך, ביום 3.7.11 שלחה לנתבעת באמצעות פקס, הודעה בדבר רצונה לסיים את ההתקשרות.

נטען, כי הנתבעת סירבה לבקשת התובעת להפסיק את העסקה.

נטען, כי אי רצונה של הנתבעת להפסיק את ההתקשרות מנוגדת לחוק הגנת הצרכן.

ב. ההגנה:

ההגנה מאשרת את ההתקשרות המצוינת בכתב-התביעה.

ההגנה מאשרת, כי התובעת פנתה אל הנתבעת בתאריך 3.7.11 בבקשה לבטל את ההסכם, אך הפנייה התקבלה רק ביום 23.8.11.

ההגנה מאשרת, כי היא השיבה לתובעת, כי אין באפשרותה לבטל את ההסכם.

ההגנה גורסת, כי היא פעלה בהתאם לחוק הגנת הצרכן.

ג. דיון:

העובדות העומדות בפניי אינן שנויות, למעשה, במחלוקת.

הצדדים נקשרו בחוזה למתן שירותי רפואה למשך 36 חודשים.

התובעת ביקשה לבטל את החוזה, ומבקשת את כספה, מעת הביטול בפועל, בחזרה.

סעיפים 13ג ו - 13ד לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 קובעים, כי "עסקה מתמשכת" היא עסקה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, וכי "צרכן המבטל עסקה מתמשכת רשאי למסור לעוסק הודעת ביטול באמצעות אחד מאלה...".

עוד נקבע, כי חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך "שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות...".

סעיף 13ה, דן בעסקה נמשכת בעניין שירותי רפואה.