לייב לבל נ' זלים

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה מבקש התובע כי בית המשפט יחייב את הנתבע בפיצויו בסך 80,000 ₪.

רקע

ביום 16.6.05 נגנב אופנוע מסוג קוואסקי תוצרת יפן שמספרו 7575724, שהיה בבעלות התובע.

כחצי שנה לאחר אירוע הגניבה, ביום 4.10.05 ,נמסר לתובע ע"י משטרת ישראל כי נמצא האופנוע לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים. עוד הסתבר כי מיד לאחר התאונה, הנתבע נמצא שרוע פצוע ליד האופנוע כשלצידו חליפת רכיבה וקסדה והובהל לבית חולים הדסה שם טופל עד להחלמתו (להלן: "תאונת הדרכים").

התובע הגיש לבית המשפט חוות דעת שמאי לעניין ערך האופנוע. מחוות הדעת עולה כי ערך האופנוע ליום האירוע היה 73,000 ₪ , ומתוך סכום זה יש לנכות את ערך השרידים לאחר התאונה בסך 1,000 ₪.

הנתבע נתן הסכמתו להגשת חוות הדעת כראיה ולא חקר את השמאי .

טענות התובע

לטענת התובע הנתבע רכב על האופנוע כשהוא בגפו . משעשה כן, ולאור העובדה כי היה מעורב עם אופנוע התובע בתאונת הדרכים, עליו לפצות את התובע בגין הנזק שגרם לאופנועו שהוערך עפ"י חוות דעת השמאי שהוגשה לבית המשפט בערך של 72,000 ₪.

התובע טוען כי העדים הנייטרליים שהגיעו לזירת התאונה מחזקים את טענתו לפיה יש לחייב את הנתבע בנזק שנגרם לאופנוע.

העד עיני, שמתנדב במשטרה ושנקלע לאירוע התאונה, העיד כי ראה לפני התרחשות התאונה ששיירה של אופנוענים נוסעת במהירות בכביש מס' 1 עם רוכבים יחידים כל אחד על אופנוע. העד עיני שלל את האפשרות שעל אחד האופנועים היו שני רוכבים. עיני העיד כי פינו את כל הפצועים מהזירה והפצועים היחידים שהיו הם הנתבע שרכב על האופנוע ונהג הרכב. מלבדם לא היו פצועים נוספים.

גם עדותו של מר דגן היתה ברורה ותמכה בטענת התובע. הלה העיד כי יצא מרכבו וראה אופנוען מוטל לצד הכביש ללא הכרה כשלצידו האופנוע.

משכך, סבור התובע כי יש לאמץ את חוות הדעת שלא נסתרה ע"י הנתבע ושהשמאי שערכה אף לא זומן לחקירה נגדית על ידו ולקבוע בהתאם את ערך הפיצוי המגיע לתובע.

ביום 26.4.09 בעדותו בבית המשפט התחייב הנתבע מפי ב"כ כי פרטי רוכב האופנוע יומצאו לבית המשפט. אולם עד היום לא הומצאו פרטים אלה.

טענת הנתבע היתה כי נלקח לסיבוב על האופנוע על ידי מי שהחזיק בו. למרות התחייבותו של הנתבע להעביר לבית המשפט את שם הנהג שהחזיק באופנוע נכון ליום התאונה, לא העביר הלה שום שם או אינפורמציה מזהה אחרת המאששת את טענתו. התובע טוען כי יש ללמוד מכך על אי נכונות טענתו. יותר מכך, בחקירתו במשטרה ביום 4.11.05 טען הנתבע כי מוחמד שהרכיבו על האופנוע בעת התאונה היה מגיע לחנותו פעמיים בשבוע. יחד עם זאת, לא ידע הנתבע מה שם משפחתו ואף לא את שיוכו המשפחתי . הנתבע אף לא הביא לעדות לעניין זה אף לא רוכב אחד מחבורת האופנוענים שרכב עימם עובדה תמוהה לכשעצמה טוען התובע.

התובע טוען כי הנתבע התחמק משאלות ב"כ התובע בחקירתו הנגדית וכשנשאל מדוע הוא איננו מוסר את פרטי מי שהרכיבו על האופנוע- השיב שלא הצליח לברר את פרטיו ואין לו מה לעשות.

הנתבע אף לא הגיש תביעה ביחס לנזקי הגוף שסבל מן התאונה, ולטענתו היתה לו שריטה בכתף אולם, עיון בגליונו הרפואי שצורף כנספח ד' מלמד כי הנתבע עבר ניתוח בהרדמה כללית וסבל מכוויות באיזור הגב סבל גם משבר ביד שמאל היה מאושפז 10 ימים וניתנה לו מנוחה של שבועיים.

ממצאים אלה מטילים אף הם ספק בכנותו של הנתבע ובאמינות טענותיו.

הנתבע התחמק מהבאתן של ראיות רבות רלבנטיות ובהן, שם הנהג שלטענתו נהג באופנוע בעת התאונה, סגירת תיק החקירה נגדו במשטרה, התחמק מהבאת האופנוענים שנסעו עימם. לא ניסה להתחקות אחרי הנהג עפ"י פרטי המכשיר הסלולרי שלו. כל אלה עפ"י דיני הראיות פועלים לחובתו של הנתבע.

אשר על כן, מבקש התובע כי בית המשפט יקבע שהנתבע הוא אשר נהג באופנוע ואשר על כן מחוייב בפיצויו בגין הנזק שנגרם לאופנוע.