ליטצ'בסקי נ' כהן

פסק דין

1.ביום 15.11.09 נחתם בין הצדדים הסכם (נספח א' לתובענה), לפיו ייבא המבקש עבור המשיב רכב טויטה מסוג "CAMRY" שנת 2010 (להלן – הרכב), תמורת תשלום בסך 234,000 ₪ (להלן – הסכם הייבוא).

סוכם כי המשיב ישלם למבקש מקדמה בסך 33,000$ בהעברה בנקאית לחשבון בנק בארה"ב, וכבטוחה להתחייבות המבקש, הוא יקבל ערבות בנקאית אוטונומית באותו סכום.

כן סוכם כי המשיב ישלם למכס, עם הגעת הרכב לארץ, את תשלומי המס הנדרשים, ותשלומים אלה יופחתו מתשלום התמורה.

יתרת התמורה (בקיזוז הסך של 33,000 דולר ובקיזוז סכום המס, כאמור), הייתה אמורה להיות משולמת עם מסירת הרכב, ואזי גם תושב הערבות הבנקאית למבקש.

המבקש, שמושבו בארה"ב, יוצג באותה עסקה על ידי עו"ד דרוד אלון והמשיב על ידי עו"ד ברנט.

בהתאם להסכם, שילם המשיב למבקש את סכום המקדמה בסך 33,000 דולר וקיבל כנגד כך ערבות בנקאית באותו סכום.

2.הרכב הגיע לנמל אשדוד והמשיב נקרא לקבלו ולשלם את יתרת התמורה.

אזי, גילה המשיב, לטענתו, סימנים לכך שאין המדובר ברכב חדש.

עקב כך הוא סירב לקבל את הרכב ולשלם את יתרת התמורה, ובמקום זאת פנה לבנק הערב וביקש לממש את הערבות הבנקאית.

המבקש פנה בתביעה לבית המשפט, במסגרתה ביקש למנוע את חילוט הערבות הבנקאית. הצדדים הגיעו להסכם פשרה (נספח ה' לתובענה, להלן – הסכם הפשרה), שאלה עיקריו:

א.מסכום התמורה יופחת סך של 11,000 ₪,

ב.המבקש ימציא למשיב חשבון "רשומון" למכס, שבו יפורטו המיסים הכרוכים בשחרור הרכב,

ג.המשיב ישלם למכס את המס הנדרש,

ד.המבקש יפעל לשחרור הרכב ומסירתו למשיב,

ה.עם קבלת הרכב, ישלם המשיב למבקש את התמורה המופחתת, בקיזוז סכום המס.

הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 22.2.10.

3.ביום 23.2.10 שלח המבקש (באמצעות ב"כ) מכתב אליו צורף חשבון המס הנדרש, כפי שהופק על ידי עמיל המכס, ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ (להלן – עמיל המכס).

המבקש דרש לקבל "רשומון" בהתאם להסכם הפשרה.

לטענת המבקש, כפי שהדבר מובא בתצהירו של עו"ד דרור אלון (המבקש עצמו לא העיד), אין אפשרות להפיק "רשומון ממוספר" בטרם ביצוע תשלום המכס, אך "לפנים משורת הדין" הופק למשיב "רשומון לא ממוספר" (צורף לנספח ח' לתובענה), והמשיב נדרש לשלמו לעמיל המכס או אף ישירות לחשבון המכס, כדי לאפשר את שחרור הרכב.