ליטבנוב נ' אגבאריה ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע ביום 17.6.2009 בעת שנסע עם רכבו בכיכר בתוך קיבוץ גבעת חיים, נפתחה לפתע הדלת האחורית של רכב הנתבעים שחנה בצד ימין ופגע ברכבו.

לטענת הנתבעים התאונה ארעה באשמו הבלעדי של התובע אשר נתבקש לעצור בשעה שנוסע ברכב הנתבעים ניסה ליטול את חפציו שהיו מאופסנים מאחור, אך התעקש לעקוף ונפגע מן הדלת שהיתה כבר פתוחה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. להלן טעמיי.

השאלה המרכזית לה נדרשתי בתיק זה היתה האם הדלת האחורית של רכב הנתבעים היתה פתוחה בשעה שהתובע ביקש לעבור בכיכר, אם לאו.

מצאתי לקבל בעניין זה את גרסתו של התובע, כאשר התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו היתה כי עסקינן בעד מהימן. התובע נחקר ארוכות על ידי ב"כ הנתבעים ואולם עמד על דעתו באשר לדרך התרחשות התאונה.

תמונות הנזק, מלמדות כי הפגיעה לא היתה בתחילת הרכב, כי אם באמצעו. הדעת נותנת כי במקום שבו היתה דלת הרכב פתוחה במועד בו ביקש התובע לעבור, היה רכבו נפגע מתחילת החלק הימני של רכבו ולא מאמצעו.

נוכח טענות הנתבעים ביקש התובע להגיש חוות דעת מומחה מטעמו באשר לדרך התרחשות התאונה. מר אברהם רוזן הגיש חוות דעת והגם שלא נכח במועד התאונה חיווה דעתו ביחס לגובה הנזק והסיבות להתרחשות התאונה, כמומחה בתאונות דרכים.

לשיטתו של מר רוזן, התאונה אירעה בדרך אותה תיאר התובע וזאת לאחר שביקר במקום התאונה וצילם את רכב התובע ורכב מסוג רכב הנתבעים.

הנתבעים לא הציגו כל חוות דעת נגדית.

מאידך מצאתי את עדותו של הנתבע 1 כחסרה וככזו שנמצאו בה סתירות אל מול מסמכים שונים שהוצגו לעיוני.

כך לדוגמא משנשאל הנתבע למועד הדיווח על התאונה לנתבעת 3, השיב כי דיווח כעבור שבוע או שבועיים אך אינו זוכר במדויק. משהוצגה לו הודעתו לחברת הביטוח, הנושאת תאריך כחודשיים וחצי לאחר מכן, השיב כי אינו זוכר.

אין מדובר בפער זמנים קצר, שניתן להסבירו בהעדר זיכרון ויש לציין כי התאונה אירעה אך כחצי שנה קודם שהוגש תצהירו של הנתבע.

טען הנתבע כי אינו מסיע ילדים ושורה לאחר מכן טען כי לקח ילד לבית הספר, הגם שאינם חברים. (עמוד 6 שורות 6-10 לפרוטוקול).

טענו הנתבעים כי התובע נתבקש לעצור, לא עשה כן, ונוכח כך אירעה התאונה (סעיף 2ב' לכתב ההגנה ).

עם זאת טען הנתבע 1 בעדותו בפני כי כלל לא יצא מן הרכב בעת התאונה וחזה בכל האירוע באמצעות מראות רכבו. לא ברור כיצד לשיטתו יכול היה לבקש או להתריע בפני התובע על הצורך לעצור בדרך זו.

ה"ילד" שאותו הכיר או לא הכיר הנתבע 1 לא התייצב באולמי ולא נתבקש ליתן תצהיר.

מעל כל אלו תמוהה גרסתו של הנתבע 1 אל מול אישורו על דרך התרחשות התאונה ת/1.

בת/1 נאמר: