ליזמי ואח' נ' לתכנון ובנייה ואח'

פסק דין

בפני עתירה כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה במחוז הדרום (להלן: "ועדת הערר"), אשר דחתה ערר שהוגש על ידי המשיבה 3 כנגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה שדרות (להלן: "המשיבה 2"/"הוועדה המקומית") בעתירה מבוקש להותיר על כנה את החלטת הוועדה המקומית.

העובדות בקצרה

העותרים הגישו בקשה להיתר בנייה, לבניית פרגולה בשטח של 40 מ"ר ובגובה של 3 מטרים, לצורך קירוי חנייה, הנמצאת בחזית דירתה של משפחת חכמון (להלן: "השכנים"/"המשיבה 3"). עוד בטרם הוגשה הבקשה או אושרה, בנו העותרים את הפרגולה בשטח הנ"ל בניגוד לדין וללא היתר.

הוועדה המקומית דנה בבקשת העותרים והחליטה: "מר ליזמי (העותר- ח.ס.) יגיש בקשה מחודשת להיתר בניה, לפיה שטח הבניה 20 מ"ר". העותרים לא הגישו ערר על החלטה זו והמשיבה 3 היא אשר הגישה ערר על החלטת הוועדה המקומית.

וועדת הערר אישרה את החלטת הוועדה המקומית לעניין הגבלת שטח הבניה - יחד עם זאת קבעה כי יש צורך בהנמכת הקירוי וקבעה כי הקירוי יהיה בגובה של 2.2 נטו ולא יעלה על 2.5 ברוטו.

בהחלטתה ציינה וועדת הערר כי אין בהחלטתה כדי להכשיר את הבניה שכבר נעשתה בחניה וכי על העותרים להרוס את שבנו ולבנות מחדש על פי המידות שקבעה וועדת הערר.

טענות העותרים בקצרה

לטענת העותרים, המשיבה 1 קבעה כי הבניה כפי שנעשתה הינה ללא היתר וכי יש להרוס את אשר נבנה, זאת מבלי שיש בידה את הסמכות לקבוע ממצאים או ליתן הוראות בעניין זה.

לכך מוסיפים העותרים, כי בעת בה קבעה הוועדה את שקבעה טרם ניתן מענה בתיק הפלילי בעניין הבניה וטרם הוחלט האם אכן נעברה עבירה של בנייה ללא היתר בנייה.

לטענת העותרים יש בידם את נוסח החלטה מודפס של הוועדה המקומית, בו לא מופיע כי על העותרים להגיש בקשה לקירוי של 20 מ"ר, תוספת זו הוספה אחר כך בכתב יד ולעותרים לא ברור על ידי מי.

לטענת העותרים וועדת הערר החליטה בהיעדר סמכות שכן, הדיון בעבירות עונשין על פי חוקי התכנון והבניה הוא בסמכותו של בית המשפט בלבד. כמו כן, טוענים העותרים, שהוועדה החליטה מבלי לבסס החלטתה על נימוקים תכנוניים כנדרש ולא בדקה כלל את הפגיעה הנטענת אלא הסתמכה על הטענה כי ישנה פגיעה.

בסיכומיו טען ב"כ העותרים כי המשיבה 1 לא הגישה תצהיר לתמוך בטענותיה ועל כן יש לדחות את תשובתה על הסף.

ביחס לתשובת המשיבה 2 אשר הגישה תצהיר נטען, כי התצהיר של מהנדס הוועדה המקומית, מר לפידות, אינו מתייחס ל"מאורעות ועדת הערר".

עוד טוען ב"כ העותרים כי לא נתאפשרה חקירת המצהיר מטעם המשיבה 2.

טענות המשיבה 1

לטענת המשיבה 1, בעת הדיון בפניה לא עמדה כלל האפשרות להחליט על מתן היתר לקירוי בשטח של 40 מ"ר, כיוון שהערר הוגש על ידי המשיבה 3 ולא על ידי העותרים אשר לא טענו בפני וועדת הערר כנגד ההיתר שהוצע להם.

לעניין טענת העותרים בדבר אי הוכחת "פגיעה" בשכנים, טוענת המשיבה 1 כי פרגולה בגובה של למעלה מ- 2.5 מטרים בחזית דירה מהווה פגיעה תכנונית בהיותה חוסמת את המרחב מול דירת השכנים. קביעה זו של המשיבה 1, הינה לאור היותה מוסד תכנון ולמיטב הבנתה המקצועית.

עוד טוענת המשיבה 1, כי התייחסותה לבנייה הבלתי חוקית בשטח היא בגדר סמכותה ובעניין זה מפנה היא לתקנה 16 (א)(7) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל -1970, הקובעת סמכות להורות על "הריסתו של בניין אשר יש לו קשר עם העבודה המוצעת".

לטענת וועדת הערר הדרישה להרוס בנייה בלתי חוקית כחלק ממתן היתר היא ראויה וסבירה וכמוסד תכנון היא אינה רשאית להתעלם מבנייה בלתי חוקית.