ליוטין נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 19.5.11 למשך 60 יום לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים ביום 12.5.

המבקש עתר לביטול ההחלטה והעלה מספר טענות: ראשית טען כי התאונה אירעה שלא באשמתו, אלא באשמת רוכב הקטנוע אשר נכנס לנתיבו; שנית נטען כי החלטת הקצין הפוסל אינה מנומקת כיאות ואין בה ביסוס למסוכנות הנהיגה של המבקש ושלישית כי הפסילה באה רק בחלוף שבוע ימים מיום התאונה, עובדה שיש בה כדי להעיד על כך שאף המשטרה לא ראתה את נהיגתו של המבקש כמסוכנת.

במהלך הדיון התברר כי כנגד המבקש קיים חשד לנהיגה בשכרות, עקב סירוב לבדיקת אלכוהול. בהתייחס לכך טען הסנגור כי המבקש לא סירב לבדיקה, אלא חשש מבדיקת דם עקב פחד ממחטים ועל המשטרה היה להציע לו בדיקת נשיפה.

הדין קובע כי בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה.

תיק התאונה עודנו בחקירה וטרם נערך דוח בוחן, אולם המימצאים הראשוניים מצביעים על כך שהתאונה הייתה בנתיב נסיעת הקטנוע מדרום לצפון. דהיינו ההנחה בשלב זה היא כי רכבו של המבקש סטה מנתיבו.

באשר לחשד לנהיגה בשכרות, הרי זה מבוסס על ריח אלכוהול שעלה מהמבקש ומהתנהגותו לאחר האירוע. אין חולק כי המבקש סרב לעבור בדיקת דם והסביר עובדה זו בפחד ממחטים. המבקש הסביר בחקירתו במשטרה כי "בגיל 14 התעלפתי תוך כדי בדיקת דם. אני כדי לקחת דם צריך לשכב ולנוח ולשתות מים". יחד עם זאת, כאשר החוקר מציין בפניו כי היה בחדר המיון "שוכב על מיטה", אישר זאת המבקש אך טען כי לא סרב לבדיקה ואין לו סיבה לסרב.

באשר לטענת הסנגור כי מן הראוי היה להציע למבקש בנסיבות אלה בדיקת נשיפה, הרי שטענה זו אינה יכולה להתקבל. כאשר מצוי המבקש בעיצומו של טיפול רפואי בחדר המיון לאחר תאונה, מובן כי לא ניתן להפסיק את הטיפול לשם עריכת בדיקת נשיפה בתחנה או אף בניידת.

אשר על כן, דומה כי בשלב זה קיימות נגד המבקש ראיות לכאורה לאשמה בגרימת תאונת דרכים בנסיבות חמורות.

לגבי המסוכנות, אין לחובת המבקש עבר תעבורתי מכביד, אולם נסיבות האירוע כשלעצמו מעידות על מסוכנות ברמה גבוהה. דומה כי די בכל אחת מהעבירות בנפרד כדי להעיד על מסוכנות, ומקל וחומר כי צירופן יחד מעיד על כך.

הסנגור הרחיב בטיעונו כנגד נימוקי הקצין, אולם לא ראיתי מקום לקבל טענה זו. הקצין נימק החלטתו בדברים הבאים: "לפי המימצאים בשטח נהג הפרטית סטה לעבר הקטנוע כמו כן סירב לבדיקת דם עם ריח אלכוהול מפיו". המדובר בנימוק ענייני, אשר אמנם אינו עושה שימוש בביטוי "מסוכנות" אולם דברי הקצין מבססים את הנחת המסוכנות.

המקרה דנן שונה לדעתי לחלוטין מהמקרה שנדון בע"פ (חי') 3282/08 ערבאסי נ' מדינת ישראל שם בוטלה החלטת הקצין עקב אי נימוק.:

"בענייננו, הקצין הפוסל נימק את החלטת הפסילה אך ורק בצמד המילים, "נהג חדש". אמת יש להקפיד עם נהגים חדשים בכדי שהם ידעו שלנהיגה יש כללים וחוקים ושהפרתם תביא לסנקציה, יחד עם זאת, הדרך רחוקה מהקביעה המוחלטת שמקימה חזקה חלוטה שכל נהג חדש הנו מסוכן.

יחד עם זאת, עיון בפסק דינו של כב' השופט סעב בעניין ערבאסי מגלה כי בית המשפט בחן את ההנמקה (הלקויה) לגופה ולא הסתפק בקביעה כי ההחלטה אינה מנומקת.

כך במקרה דנן, הקצין מפרט את הנסיבות החמורות המצדיקות לדעתו פסילת הרשיון, ואם לא עשה שימוש במונח המפורש "מסוכנות", אין המבקש זכאי ליהנות מכך.

אף את הטענה כי המשטרה התירה למבקש לנהוג שבעה ימים לאחר האירוע איני יכול לקבל. המבקש זומן לחקירה ביום האירוע ונמסרה לו הזמנה להתייצב ביום 13.5. החקירה התקיימה רק ביום 19.5, אולם הסיבה לכך טרם הובררה ואפשר והיא נעוצה במבקש עצמו אשר ביקש לדחותה. בנסיבות אלה, אינני סבור כי קיים במקרה דנן שיהוי המצדיק ביטול החלטת הקצין, מה גם שהשיהוי בו מדובר אינו בלתי סביר.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו לפסול את רשיון הנהיגה של המבקש.

הבקשה נדחית.