ליהמן נ' איזנברג

החלטה

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לנקוט בהליכים למימוש דירת המבקש, במסגרת תיק הוצאה לפועל המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

רקע כללי וטענות הצדדים

ביום 21/1/2008 ניתן פסק דין נגד המבקש בהעדר התייצבות (כב' השופטת המנוחה א. באום-ניקוטרה ז"ל), שבמסגרתו חויב המבקש לשלם למשיב פיצויים בסך כ- 130,000 ש"ח, בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב אירוע תקיפה.

ביום 21/12/2011, כעבור כ-4 שנים מיום מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצוע. בהחלטתו מיום 6/11/2012 דחה בית המשפט (כב' השופטת ש' ליבוביץ') את הבקשה, בהעדר טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה וסיכויי הגנה שאינם טובים.

בטעות הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט השלום. לאחר מכן, הוא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6/11/2012 (כב' השופט ראובן שמיע).

המבקש לא שילם את סכום פסק הדין למשיב; בעקבות כך פתח המשיב תיק הוצאה לפועל; במסגרת תיק ההוצאה לפועל נקט המשיב בהליכים למימוש דירת מגורים שבבעלות המבקש; בקשה זו מתייחסת להליכי מימוש דירת המבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל כאמור.

לטענת המבקש, פסק הדין המקורי נשוא הביצוע בתיק ההוצאה לפועל ניתן נגדו בהעדר הגנה, ובהסתמך על תצהיריו השקריים של המשיב. לדבריו, תצהירים אלה עומדים בסתירה לראיות שקיימות בתיק, לרבות הודעות המשיב עצמו במשטרה; המשיב נהג בתרמית, ניצל את חוסר ייצוגו של המבקש וחוסר יכולתו להתמודד עם ההליך המשפטי; המשיב הונה את בית המשפט, כאשר הציג בכתב התביעה ובתצהיריו מצג עובדתי שקרי וכוזב, ובכך יצר חוסר צדק משווע כלפי המבקש, הנדרש לשלם סכומי כסף גבוהים, העומדים כיום על כ- 280,000 ₪.

המבקש ממשיך וטוען כי, בנסיבות המקרה מן הדין לבטל את פסק הדין; במקביל לבקשה הגיש המבקש תובענה לביטול פסק הדין.

עוד נטען על ידי המבקש כי, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו וזאת בשל הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לו ולמשפחתו אם יוחלט על מכירת הדירה ופינויו ממנה; מאידך, לא ייגרם נזק למשיב מעיכוב מימוש הדירה; המשיב הטיל עיקול על כספי המבקש בחברת הביטוח הראל בסך של כ- 88,000 ₪.

מנגד נטען על ידי המשיב כי, משהבקשה לביטול פסק הדין נדחתה והליך הערעור אף הוא נדחה, הפך פסק הדין לחלוט ולא ניתן עוד לבטלו.

המשיב ממשיך וטוען כי, מכתב התביעה ונספחיו עולה כי כל הטענות והראיות שנכללו בו היו מונחות בפני הערכאות הקודמות שדנו במחלוקת שבין הצדדים, לרבות טענת התרמית; מכאן שאין עילה לביטול פסק הדין.

אשר למאזן הנוחות, נטען על ידי המשיב כי, המבקש אינו מעלה טענה שאין ביכולתו לפרוע את החוב בתיק ההוצאה לפועל; דירתו של המבקש נקיה משעבוד והוא יכול ליטול כנגדה משכנתא לכיסוי החוב; זכויות הדיירות של המבקש ומשפחתו מוגנות על פי החוק וככל שתימכר הדירה, היא תימכר כתפוסה.

דיון והכרעה

בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") על המבקש סעד זמני "לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה".

הפסיקה קובעת כי בשלב הדיון בסעד הזמני, הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט; מדובר בהליך מקדמי באופיו, שבו נבחנות ראיות וטענות הצדדים במבט-על, לשם הכרעה בסעד הזמני, מבלי שבית המשפט מבטא עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית. ראו ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פד"י לח(4) 105, 108.

עניין נוסף שבית המשפט שוקל שעה שבא להחליט בבקשה לסעד זמני הינו מאזן הנוחות, שלפיו נערכת בחינה השוואתית של: "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"(תקנה 362 (ב)(1) לתקנות סד"א). נקבע כי קיים יחס גומלין בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות. היינו, ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך מתמתנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות ולהיפך. ראו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פד"י נו (1), 529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פד"י נט (4) 700.

על רקע הדברים הנ"ל ניגש לבחון את נסיבות המקרה שלנו.

אשר לקיומן של ראיות לכאורה וסיכויי התביעה: סבורני כי בנסיבות המקרה, סיכויי התביעה אינם טובים. אמנם הפסיקה הכירה באפשרות של ביטול פסק דין סופי, אולם נקבע כי "סמכות זו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט מתנגשת עם אחד מעקרונות היסוד החשובים בשיטתנו המשפטית, הוא עקרון סופיות הדיון.... על כן היא שמורה למקרים חריגים ונדירים.. ", שבהם מוכח כי פסק הדין ניתן עקב תרמית או מרמה, או במקרה של גילוי ראיות חדשות לאחר מתן פסק הדין, שלא ניתן היה להשיגן (ע"א 3826/12 מיידאן נגד טורונצ'יק (26.11.2013).

בענייננו, מטענות המבקש עולה לכאורה כי בקשתו ותביעתו החדשה לביטול פסק הדין, מבוססות על ניתוח של חומר הראיות שהיה מונח בפני הערכאות שדנו בעניין בהליכים הקודמים, החל ממתן פסק הדין הראשון ועד להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6/11/2012.