ליברמן נ' עירית רמת גן

החלטה

1.לפני בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "הבקשה לאישור") בהתאם לסעיף 5 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006. (להלן: "החוק").

2.מבוא:

עסקינן בבקשה לאישור תובענה בסכום שנאמד ב- 36,000,000 ₪ "לכלל חברי הקבוצה".

זוהי בקשה המדגימה את הקלות היתרה, שבה ניתן להגיש תובענות בסכום עתק מבלי לבסס, ולו בצורה המינימלית ביותר את העילות הנטענות.

ישב המבקש בביתו ביום 15/5/11 וראה בתוכנית התחקירים "כלבוטק" בטלוויזיה (להלן: התוכנית"), תחקיר בדבר קיומו של פגם מובנה במדי מים ברשויות מוניציפליות שונות (כך נטען בתחקיר).

על פי אותה תוכנית, קיימים מדי מים שאינם כוללים שסתום חד כיווני המונע זרימה חוזרת של מים, וכך מתאפשרת כניסת אוויר למערכת המים.

נטען, כי אותו אוויר נמדד ומחויב ע"י הרשות המוניציפלית כצריכת מים.

המבקש לא טרח לערוך בדיקה מינימלית עצמאית באשר לנטען באותה תוכנית טלוויזיה והוא אץ ורץ להגיש תובענה בסכום אסטרונומי ובקשה לאישור ביום 26/5/11. הוא אף לא טרח לעשות את הברור מאליו מבחינתו כמבקש – תובע: צירוף דיסק של אותה תוכנית לבקשה לאישור ולתובענה.

כל שצירף לבקשה ולתצהיר היה שני חשבונות ארנונה ומים, מהם לא ניתן ללמוד דבר על נושא הבקשה לאישור והתובענה.

גם לאחר שהגישה המשיבה תגובה מפורטת לכל הטענות שנטענו בבקשת האישור, לא הוגשה בקשה לתיקון הבקשה לאישור והתובענה, ובתשובה לתגובה אישר המבקש, כי הוא "מודע היטב לנטל המוטל עליו לצורך הוכחת אפשרות סבירה להכרעת השאלות העובדתיות המשותפות לחברי הקבוצה בשלב האישור, וכי הדרך לעשות כן היא באמצעות חוות דעת מומחה" (מתוך סעיף 10 לתשובה לתגובה) אלא שהוא בחר לטענתו, שלא לצרף חוות דעת מומחה לבקשה "לאור הזמן והמשאבים הרבים הכרוכים בעריכתה".

בסעיף 11 לתשובה לתגובה, יצא למעשה המרצע מהשק. המבקש חשש כי אם ימתין לחוות דעת, הוא לא יהיה הראשון שיגיש תובענה ובקשה לאישור באותו עניין, וכך ימחוק בית משפט את ההליך שהוא הגיש וחלומו לקבל גמול ושכ"ט עו"ד ייגוז.

על כן הוא "שמר על זכותו" לצרף חוו"ד רק לאחר שתוגש תגובה לבקשה או להגישה במסגרת תשובה לתגובה (ראה סעיפים 2 – 11 לתשובה לתגובה).

הוא מציין בתשובה לתגובה, כי ביקש ממכון התקנים הצעת מחיר לקבלת חוות דעת מומחה. אך נאמר לו, כי מכון התקנים מספק חוות דעת רק כמומחה מטעם בית משפט או כמומחה מוסכם מטעם הצדדים, והוא החליט כי אין לו צורך בחוות דעת, שכן די לטענתו באמור בתגובת המשיבה על נספחיה כדי להוכיח את הטעון הוכחה בשלב זה.

כלומר – גם כשהחשש מכך שהוא לא יהיה הראשון שיגיש תובענה ייצוגית באותו עניין הוסר. לא מצא לנכון המבקש לבקש מבית משפט להתיר לו ליצוק תוכן לבקשתו הנבובה ולצרף ראיות.

כל משענתו היא על תגובת המשיבה לבקשה לאישור על נספחיה השונים, ובתשובה לתגובה ובסיכומים מבקשים ב"כ המבקש להוכיח, כי חוות הדעת מטעם המשיבה אינן נכונות ולא ניתן להסתמך עליהן (ראה למשל סעיף 114 לתשובה לתגובה), מבלי להידרש כלל לעובדה, לפיה אם אכן חוות דעת מומחי המשיבה הן חסרות ערך (על פי טענתו), אזי אין בפני בימ"ש כל חוות דעת מקצועית, חיונית והכרחית לצורך קבלת הבקשה לאישור.

דומני, כי לבקשה מעין זו, התכוון כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) בסעיף 8 לפסק הדין ברע"א 8562/06 לימור פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ ואח' (פס"ד מיום 15/4/07):

"... יש לשרש את התופעה של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שמוגשות ללא תשתית ראייתית ראויה, כגון בקשות המוגשות על בסיס כתבה בעיתון (ראו והשוו, בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 600), אין להתיר ניסיונות ליצוק תוכן לבקשות נבובות לאישור תובענה ייצוגית תוך כדי הליך האישור".

אדגיש שוב, כי בענייננו, לא צורפה אף "הראיה" המקבילה ל"כתבה בעיתון", והיא דיסק תוכנית הטלוויזיה כך שעד לרגע זה לא שזפתי עיניי בתוכנית זו.

3.תמצית טענות המבקש: