ליברטי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק פלילי 1426-05-11 של בית משפט השלום אשדוד, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, הספקת סם והדחת קטין לסם והתביעה ביקשה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים (תיק מ"ת 1445-05-11). לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט (כב' השופט א' באומגרט, להלן:"בית המשפט") כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב וכי קיימת עילה המצדיקה את מעצרו והורה לשירות המבחן להכין על המשיב תסקיר מעצר.

בתסקיר המעצר תוארו קורותיו של המשיב ומאפייני אישיותו, הוצגו גורמי הסיכון שלו ונבחנה חלופת המעצר שהוצעה. בסופו של דבר, חיווה שירות המבחן דעתו כי אין בחלופה המוצעת לצמצם את רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד המשיב.

על רקע דברים אלה, ובהתייחסו לפסיקה המחייבת ככלל מעצר סוחרי סמים עד תום ההליכים המשפטיים ולכך שבבסיס שחרורו של נאשם בתנאים עומד האמון שבית המשפט נותן בנאשם, ובאמצו את עמדת שירות המבחן כי אין לתת אמון במשיב, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

2.אמצע חודש יולי 2011 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר במעצרו (הבקשה עצמה לא הוצגה בפני) וביקש לשחררו בערבות סבו וסבתו. בהוראת בית המשפט, שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר נוסף. קצינת המבחן בחנה את החלופה המוצעת, חזרה על עיקרי הדברים שנכתבו בתסקיר המעצר הראשון ולא המליצה על שחרור המשיב בתנאים.

3.בתאריך 11.8.11, החליט בית המשפט לקבל את בקשת המשיב והורה על שחרורו מהמעצר בתנאים מגבילים, תוך שהוא מחייבו, בין היתר, להימצא ב"מעצר בית" בבית סבו, בפיקוח ערבים, ומאפשר לו שעות איוורור בכל יום.

מכאן הערר.

4.העוררת טוענת כי בנסיבות העניין לא היה מקום לשחרר את המשיב בכלל ובפרט לחלופה שנקבעה והמשיב טוען כי החלטת השחרור ראויה והחלופה - הולמת.

5.לאחר שעיינתי בכתב האישום, בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בטיעוני הצדדים בבית המשפט, בתסקירי שירות המבחן ובהחלטות בית המשפט ושמעתי את טיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

6.נתוני היסוד העיקריים שהביאו את בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים, לא השתנו. הראיות לכאורה שבידי התביעה לכך שהמשיב ביצע עבירות סמים חמורות - סחר בסמים בכמות לא מבוטלת ואספקת קוקאין לשימוש קטינים – לא השתנו. נתוני אישיותו של המשיב והסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו – עומדים בעינם. מידת האמון שניתן לתת במשיב לא השתנתה וכך גם הכלל – עליו הסתמך בית המשפט, כי בעבירות של סחר בסמים יש לעצור עד תום ההליכים.

7.הדברים שנכתבו ע"י קצינת המבחן, שהמשיב מונע מהרצון להשגת כסף בצורה מהירה, ללא הפעלת שיקול דעת מעמיק למעשיו ולהשלכותיהם ועמדותיו המקלות באשר לצורך לשמור על החוק, מהווים אינדיקציה קונקרטית, משמעותית – מעבר לסכנה הכללית הקיימת במקרים של סחר בסמים – לקיומה של סכנה שאם המשיב ישוחרר הוא ימשיך לבצע עבירות.

8.בכל הכבוד לחלופה שהוצעה - ששירות המבחן בחן אותה וסבר כי היא בעייתית ואין בה לצמצם את רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד המשיב – אין בה להוות משקל נגד לעילות המצדיקות את מעצר המשיב ולמסוכנות הטמונה בשחרורו. דרכי הסחר בסמים רבות ומפותלות ואין בתנאים שנקבעו ע"י בית המשפט לצמצם באופן סביר את הסכנה לציבור משחרור המשיב.

9.אין בעובדה שהמשיב נתון במעצר מזה כשלושה חודשים ובכך ששירות המבחן התרשם כי חוויית המעצר מהווה עבורו גורם מרתיע, כדי להצדיק שחרורו. הסכנה הכרוכה בשחרור המשיב גדולה והשפעת המעצר מתפוגגת לאחר השחרור.

10.לא למותר לציין כי התיק העיקרי מבוסס על עדות סוכן משטרתי ויש להניח שאם יהיה צורך בשמיעת הוכחות, הדבר לא יארך זמן רב.

11.סוף דבר, בנסיבות העניין, לא היתה הצדקה לשנות מהחלטת המעצר המקורית ולשחרר את המשיב.

12.אני מקבל את הערר ומורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה והודעה היום י"ב אב תשע"א, 12/08/2011 במעמד הנוכחים.

אליהו ביתן, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: