ליברטי נ' גוטליב ואח'

פסק דין

1) עניינה של התביעה הנו פיצוי לתובע בעטיה של תאונת דרכים מיום 2.8.12 (להלן: "התאונה"). התובע עותר לפיצוי בגובה 3,534 ₪, כאשר - כפי שנתין להבין מצרופות כתב התביעה - אין מדובר בפיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו, כי אם פיצוי בגובה ההשתתפות העצמית וירידת הערך (סך 2,934) והוצאות שכר טרחת שמאי על סך 595 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

3) הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה לרבות בשאלת האשם התורם של התובע בנסיבות הללו, ככל שזה מתקיים.

טענות הצדדים

4) התובע טוען בכתב תביעתו, כי בעת נסיעתו בנתיב הימני, סמוך לפני צומת בירושלים, ומשהתכוון להמשיך בנסיעה ישר, נאלץ להשתלב בנתיב השמאלי משכן בהמשך של הנתיב בו נסע עמד רכב מטעם העירייה בסמוך לצומת, בשל תיקון רמזורים בתוך הצומת. התובע טוען בתביעתו, כי עובדי העירייה שנכחו במקום הציבו שילוט בנתיב הימני שמפנה להמשך נסיעה בנתיב השמאלי. התובע טוען, כי לאחר שהשתלב בנתיב השמאלי, רכב של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") פגע ברכבו מאחור.

כאמור, התובע ביסס את הסך הנתבע בתביעתו בין היתר ובעיקר, על רכיב ההשתתפות העצמית וירידת הערך של רכבו וכימת אותו בסך כולל של 3,534 ₪.

5) לעומת גרסה זו, הכחישו הנתבעים בכתבי הגנתם את תיאור התאונה כפי שהובא מפי התובע. הנתבעים טוענים בכתבי הגנתם, כי רכבו של התובע הוא זה אשר פגע ברכב הנתבעת עת סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעתה [סעיף 5 בכתב ההגנה מטעם הנתבעת].

דיון והכרעה

6) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה, כפי שיוטעם להלן.

7) למעשה, הפלוגתא בתביעה דידן הינה בשאלה המרכזית, האם נכונה טענת התובע כי רכב הנתבעת פגע ברכבו מאחור לאחר שהשלב בנתיב נסיעתו, או שמא נכונה טענת הנתבעת לפיה רכבו של התובע פגע ברכבה עת סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעתה.

8) לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, אני מבכר את גרסת התובע על גרסת הנתבעת. התרשמתי מאמינותה של גרסת התובע בהיותה גרסה הגיונית ומתיישבת עם אופי הפגיעה ברכבו, כפי שהיא עולה מהמוצגים שהונחו לפניי [מוצגים נ/1-5], לפיהם מדובר בפגיעה שהחלה בחלקו האחורי השמאלי של רכב התובע, וכללה את הפגוש האחורי ושפשוף בכנף השמאלי האחורי, משכן לדברי התובע לפניי, גם לאחר התאונה המשיכה הנתבעת בנסיעה קצרה.

9) בדיון לפניי, התובע חזר על גרסתו שבכתב התביעה, אך הדגים את התאונה באופן שבו ניתן להתרשם כי התאונה אירעה מיד לאחר שהשלים את השתלבותו בנתיב נסיעתה של הנתבעת.

10) לעומת גרסתו, הנתבעת הדגימה בדיון לפניי את אירוע התאונה. לפי עדותה, רכבו של התובע סטה ממסלול נסיעתו, וחלקו הקדמי השמאלי פגע במרכז רכבה מצד ימין. מטעם הנתבעים לא צורפו תמונות לפגיעה ברכב של הנתבעת. הנתבעת אישרה כי עת אירעה התאונה, פני רכבה הוא מלפנים מפני רכב התובע [שורות 1-11, עמוד 3 בפרוטוקול]. יש לציין, כי לעומת הגרסה שנשמעה מפי הנתבעת ואשר הודגמה לפניי בדיון, לפי תיאור התאונה של הנתבעת אצל חברת הביטוח שלה [ראו מוצג נ/6], במהלך ההשתלבות של רכב התובע בנתיב שלה, הוא פגע ברכב הנתבעת בחלק צדדי קדמי ימני.

11) כאמור, לאחר ששמעתי את עדויות התובע והנתבעת, והתרשמתי מעדויותיהם, בשים לב לצילומי הפגיעה ברכבו של התובע, מקובלת עליי גרסת התובע כי רכב הנתבעת פגע ברכבו מאחור לאחר שזה השלים את השתלבותו בנתיב נסיעתה של התובעת. חרף זאת, על אף המסקנה אליה הגעתי, לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות התאונה ולגרסאות הצדדים, שוכנעתי כי גם התובע לא נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע את התאונה או למצער לצמצמם את נזקיה, זאת בשים לב לכך, כי דומה שהתובע השתלב במסלול נסיעתה של הנתבעת מבלי שיוודא כי הנתיב פנוי ומאפשר זאת, אלא הוא פרץ לנתיב הנסיעה, סיים את ההשתלבות ומיד לאחר מכן, אירעה התאונה. על כן, חרף חוסר הזהירות של הנתבעת בכך שפגעה בחלקו האחורי של הרכב לפניה, דומה כי התובע תרם אף הוא לקרות התאונה.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, נקבע בזאת כדי אשמו התורם של התובע בתאונה הנו בשיעור 35%.

הנזק והפיצוי

12) כאמור תביעתו של התובע, כפי שניתן להבינה, מבוססת בין היתר, על רכיבי ההשתתפות העצמית וירידת ערך. התובע כימת את תביעתו והעמידה על סך 3,534 ₪. הנזק האמור לא נסתר במשפט על-ידי הנתבעים. על כן, בשים לב לאשמו התורם של התובע לתאונה שאירעה, בשיעור 30% כאמור, נקבע בזאת, כי הפיצוי המגיע לתובע הנו בשיעור 2,474 ₪.

סיכום

13) לאור האמור נחה דעתי, כי הוכיח התובע את עילת תביעתו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי. על כן, התביעה - מתקבלת בכפוף לאמור בסעיף 12 לעיל.