ליבני נ' חברת א. ברזני הסעות בע"מ

פסק דין

הנתבעת היא חברת הסעות.

התובעת, גב' שלומית ליבני, עבדה כמלוות הסעות אצל הנתבעת בחודש 5/11 ומספר ימים בחודש 6/11.

בהליך זה התובעת מבקשת לפסוק לה שכר עבודה בעד חודש 5/11, פיצויי הלנת שכר, פיצויים בעד עגמת נפש ו"הולכת שולל" וכן פיצוי בסך 4,000 ₪ בשל הפרת הבטחה להעסיקה החל משנת הלימודים תשע"ב.

עובדות

אין מחלוקת בין הצדדים שהעסקת התובעת בנתבעת נעשתה בעקבות תיווך של נהג של הנתבעת, מר אלי אטיאס, שהכיר את התובעת מכוח היותם שכנים.

הנתבעת מסרה למר אטיאס שיק לפקודת התובעת בגין שכר עבודתה של התובעת לחודש 5/11. לטענת הנתבעת היא מסרה למר אטיאס את השיק המיועד לתובעת, לפי בקשת התובעת, אשר הייתה בת זוגו של מר אטיאס. התובעת מכחישה את טענת הנתבעת בדבר מהות הקשר בינה לבין מר אטיאס ומדגישה כי מעולם לא נתנה הסכמתה לתשלום שכרה באמצעות מר אטיאס.

אין מחלוקת כי מר אטיאס זייף על השיק חתימת היסב של התובעת ובכך שלח את ידו בכספי שכר עבודתה של התובעת שהועברו לה באמצעותו על ידי הנתבעת.

התובעת פנתה לנתבעת והודיעה לה כי מר אטיאס גנב ממנה את שכר עבודתה. הנתבעת לאחר בירור תלונת התובעת אישרה את תלונתה ופיטרה את מר אטיאס.

הנתבעת החליטה לשלם לתובעת סך 910 ₪, שכללו 690 ₪ בגין שכר עבודה לחודש 5/11 וכן סכומים נוספים שמר אטיאס היה חייב לתובעת, באמצעות שיק שהוציאה הנתבעת למר אטיאס, אותו היא דרשה ממר אטיאס להסב לטובת התובעת.

התובעת סירבה לקבל באופן זה את שכר עבודתה ודרשה תשלום שכרה במישרין, ובגין סירובה של הנתבעת לדרישה זו הגישה התובעת תביעה זו.

המחלוקות

תביעות התובעת מתחלקות לשניים: א. תביעה לפיצוי בגין פרשת אי תשלום שכרה בשל זיוף חתימתה על שיק לפקודתה שנמסר למר אטיאס. ב. תשלום 4,000 בגין הבטחה להעסקה בחודשים 9-10/11 שהופרה.

הנתבעת טוענת שהיא חייבת לתובעת סך 910 ₪ ותו לא.

הכרעה

בעניין אחרון זה החלטנו לדחות את תביעת התובעת, שכן התובעת לא הוכיחה את תביעתה. התובעת לא ידעה לספר מיהו הגורם בנתבעת שהבטיח לה עבודה בליווי הסעות החל מתחילת שנת הלימודים תשע"ב, וממילא היא לא הוכיחה כי גורם בעל סמכות בחברה הבטיח לה זאת.

אשר לתביעת התובעת לפיצויי על הלנת שכר, עגמת נפש והולכת שולל, החלטנו לפסוק לתובעת פיצוי המבוסס על תשלום שכרה של התובעת באיחור. לעניין זה טענת הנתבעת כי שכרה לא הולן אלא שולם לה באמצעות מר אטיאס במועד, אינו מקובל עלינו שכן הנתבעת לא הוכיחה הסכמת התובעת לתשלום שכרה באמצעות מר אטיאס, ועל כן הנתבעת נושאת באחריות לתוצאת אי העברת שכרה של התובעת לידיה בשל מעשיו של מר אטיאס.

בהתחשב בכלל נסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הלנת שכרה, אשר מהווה אף פיצויי בעד עגמת הנפש שנגרמה לתובעת כפי שתיארה לפנינו בעדותה, בסך 600 ₪.

ב"כ התובעת שילם לתובעת סך 910 ₪ במעמד הדיון. אשר על כן נותר לפסוק לתובעת פיצוי כאמור לעיל בסך 600 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך 600 ₪ בתוך 30 ימים.