ליבנה ואח' נ' ישראל-מחוז נצרת מדור חוזי

החלטה

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרתו עותרים המבקשים לדחות פינוי המתוכנן למחר על מנת להציל ציוד המצוי בקרקע לשם מכירתו.

מדובר בפינוי מקרקע חקלאית המשמשת בידי המבקשים כחוות חמורים מאז שנת 1987.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לה.

בטרם שאדרש לבקשה גופה אציין כי זו אינה נתמכת בתצהיר ואף לא צורפה אליה התחייבות עצמית כמצוות התקנות. זאת ועוד, אגרת משפט בגין התביעה לא שולמה וזאת אף כי עוד ביום 16.8.10 דחה כב' הרשם בקשה לפטור מאגרה.

מטעמים אלה בלבד כבר יש מקום לדחות את הבקשה על הסף.

יחד עם זאת לא אפטור עצמי בלא כלום. דעתי היא כי גם לגופו של עניין דין הבקשה דחייה.

ראשית, מדובר בסעד זמני המוגש במסגרת תביעה כספית.

בנסיבות העניין, הרי שכבר בשלב זה ניתן לקבוע כי אין בכוחו של הסעד לשרת את התביעה ולסייע לה.

בבש"א (מח' י-ם) 6470/02 (עת"מ 931/02) פס ירושלים נ' שר האוצר ואח' (פורסם בנבו) נקבע:

"כלל הוא כי סעד בינים צריך שיבטיח את יעילותו של הסעד העיקרי. סעד זמני שניתן, צריך שיהא תואם את נושא התביעה העיקרית, שכן מטרתו היא להבטיח את מימוש זכותו של התובע למקרה הצלחתו במשפט (ד"ר י. זוסמן "סדר הדין האזרחי" מהדורה שביעית (1995) עמ' 578). בעתירה העיקרית, עותרת המבקשת, לאפשר לה לעיין בכל המסמכים הרלוונטיים למכרז. מתן צו המונע מהמשיבים לפעול למימוש ההסכם שנחתם ביניהם בעקבות זכיית משיבה 5 במכרז, איננו מבטיח את מימוש זכותה של המבקשת לעיון במסמכים. וכך נאמר בנושא זה על ידי בית המשפט העליון:

"כלל הוא שאין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה אותה הוא בא לשרת:ו בג"צ 57/59 פדי יג 582; ע"א 183/59 פ"ד יד 613. המבחן שעלינו להעמיד לענין זה הוא המבחן כדלקמן:נ נניח שהתובע יזכה בתובענה, מה יהיה במקרה זה פעלו של הצו הזמני אשר ניתן? לפיכך אין בית המשפט נוטה, בדרך כלל, ליתן לתובע שתבע סעד הצהרתי, סעד זמני של צו מניעה, שהרי עם מתן פסק הדין ישאר, בדרך כלל, הסעד הזמני כשהוא תלוי על בלימה" (ע"א 3603/95 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דלק חברת הדלק פ"ד מט(5) 423)."

גם בעניין שלפניי דחיית הפינוי לא תשרת את ההליך העיקרי.

במאמר מוסגר יצוין, כי גם אם אראה בדרישת התובעים הנזכרת בתביעה עצמה לחייב את המשיב לחתום עמם על חוזה שיסדיר את המשך פועלם במקום, שכן לשיטתם הינם זכאים להירשם כבעליה של הקרקע (אותה יש להגדיר כקרקע מסוג מואת), כסעד נשוא התביעה, אין מנוס מדחיית הבקשה.

ראשית, מהטעם שהסעד הזמני אינו מבוקש לצורך כך כלל, אלא לצורך הצלת הרכוש בלבד. שנית, בשל העובדה כי המבקשים מחזיקים במקרקעין לכל המוקדם משנת 1987 ועל כן, לכאורה, סיווג הקרקע הנטען אינו חל בעניינם (סע' 152 ו – 158 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969).

זאת ועוד, בקשה זו המוגשת לכאורה כדי לדחות את ההליך על מנת להציל רכוש, מוגשת באיחור ניכר. עיון במסמכים מעלה כי פסק הדין המורה על פינוי המבקשים ניתן עוד ביום 13.2.07. ערעור על פסק דין זה נדחה ביום 23.2.09 ובר"ע שהוגשה באיחור לבית המשפט העליון, נדחתה אף היא ביום 28.6.09.

המשיב נקט בהליכי הוצל"פ, ולכתב תביעה זה כבר צורפה הודעת הפינוי אשר הוצאה עוד ביום 20.6.10.

בנסיבות העניין מדובר בשיהוי ניכר אשר לא ניתן לו כל הסבר.

ועוד יצוין, כי גם במסגרת בקשה זו לא ברור איזה רכוש מבקשים המבקשים להציל מהמקום ובאיזה אופן עלול אותו רכוש להיפגע במידה ויפונה על ידי המשיב (ראה לעניין זה קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין מיום 13.2.07 – סע' 101 לפסק הדין).

מכל האמור לעיל נדחית הבקשה.