ליבמן ואח' נ' בלומנוב

פסק דין

1.פסק דין זה ניתן על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט {נוסח משולב}, התשמ"ד – 1984, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים.

עסקינן בתביעה כספית בסך 7,906 ₪ שהגישו התובעות (אמא ובת) נגד הנתבע בקשר עם הסכם במסגרתו רכשו התובעות ציוד לטלוויזיה (צלחות, אנטנות וממירים), מחשב ומדפסת (להלן: "הסחורה").

גרסת התובעות

2.לטענת התובעות, ביום 14/7/08 בעקבות פניה של הנתבע אליהן, נחתם הסכם לרכישת הסחורה בתמורה לסך של 7,254 ₪ (להלן: "ההסכם").

התובעות טוענות כי אינן יודעות קרוא וכתוב בשפה העברית וכי השיחות בינן ובין הנתבע התנהלו בשפה הרוסית, כאשר ההסכם היה מוכן מבעוד מועד ע"י הנתבע ולא הוקרא להן.

3.בגין העסקה שילמו התובעות באמצעות שיקים וכרטיס אשראי, את הסכומים שלהלן: סך של 2,800 ₪ בעבור האנטנות (הצלחות) והממיר, סך של 2,040 ₪ בגין שכרו של הטכנאי אשר נטען כי יתחזק את הממיר והאנטנות (בדיעבד הסתבר לתובעות כי התשלום הינו לחברת "מרדנית" מחשבים), סך של 3,520 ₪ בעבור המדפסת והמחשב וסך נוסף של 1,956 ₪.

4.עפ"י ההסכם, התחייב הנתבע לספק את הסחורה בתוך 30 ימים, אלא שהוא לא עשה כן ולא סיפק את האנטנות והממירים (להלן: "הציוד הלוויני") משך חמישה חודשים. רק בעקבות מכתב ששלח ב"כ התובעות לנתבע ביום 23/12/08, פנה הנתבע לתובעות וביקש להתקין את הציוד הלוויני תוך שהוא מתנצל ומבטיח לפצות את התובעות על האיחור.

ההתקנה הייתה בערך בתאריך 9/1/09 וכבר במועד התקנה "לא היו תמונות בטלוויזיה" ולא ראו מאומה. הנתבע טען, כי הדבר נובע מגשמים.

5.זמן קצר לאחר מכן התברר לתובעות, כי בפועל נגבה מהן, ללא ידיעתן וללא הסכמתן, סך כולל של 10,320 ₪ חרף העובדה כי סוכם על תשלום של 7,254 ₪.

משפנה ב"כ התובעות לנתבע בעניין זה, טען הנתבע כי מדובר ב"ריבית" נוכח העובדה שהתובעות שילמו את סכום העסקה בתשלומים ארוכי טווח. הנתבע אף טען, כי יש להוסיף ולשלם סכום של 800 ₪ בגין ההתקנה. דברים שמעולם לא סוכם עליהם.

6.בסופו של יום, משנתברר לתובעות כי הנתבע לא עושה מאומה בכדי לתקן את המעוות, פנו לחברת "יס" והתחברו, בעוד הצלחות שהותקנו ע"י הנתבע ואשר לא היו פעילות נותרו על גג הדירה.

התובעות מבקשות אפוא להצהיר על בטלות העסקה בכל הנוגע להתקנת הציוד הלוויני ולהורות על השבת הסך של 4,840 ₪. בנוסף, לחייב את הנתבע להחזיר לידיהן את סכומי היתר שנגבו מהן בסך 3,066 ₪.

גרסת הנתבע

7.הנתבע מודה, כי סיפק את הציוד הלוויני באיחור ניכר. לטענתו הסיבה העיקרית לכך הייתה אי תשלום מצד התובעות. כרטיס האשראי של התובעות "לא עבר" והנתבע מצידו הסכים כי התובעות ישלמו באמצעות שיקים בתמורה לריבית. הנתבע אף רשם בהסכם, בשפה הרוסית, כי יש ריבית על השיקים.

8.הנתבע מודה שגבה מהתובעות סך של 10,320 ₪ ומוסיף, כי הטענה לפיה סוכם על סכום של 7,254 ₪ בלבד היא טענה מגוחכת. מעבר למחיר הציוד, סך של 7,254 ₪, הציע הנתבע גם שירותי טכנאי בהרכבת הציוד ושירות תמיכה טכנית לציוד האמור והתובעות הסכימו גם לשירותים הנוספים הנ"ל.

התובעות קיבלו את כל המידע הנדרש בהסכם ובמידה ומשהו לא היה ברור להן, הרי שהיו צריכות לשאול עובר לחתימה על ההסכם.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בפניי ונתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ובשים לב לאופיו של ההליך לו הסכימו הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה הארי.

10.אין חולק כי הנתבע איחר באספקת והתקנת הציוד הלוויני. ההסבר שסיפק הנתבע בעניין זה הנו כללי, סתמי ואינו מפורט. משכך, אני דוחה את טענתו בעניין זה.