ליבוביץ נ' עיריית קריית ביאליק

החלטה

בפני תביעת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה ממתן דו"ח שגוי על ידי הנתבעת, דו"ח שבוטל כשבועיים ומחצה לאחר שניתן לראשונה.

השתלשלות הענינים היתה כזו שביום 10.2.13, בעקבות קבלת הודעה על פיצוץ בצנרת ביוב, הגיע פקח לבנין המגורים בו מצויה דירת התובעת, ולאחר שבדק את מקור הנזילה מסר לתובעת דו"ח ובו דרישה לביצוע תיקון דחוף לצינור. לטענת התובעת, חרף נסיונותיה להסביר לפקח כי מדובר בצינור השייך לבנין כולו ולא לדירתה בלבד, הוציא הפקח ביום 12.2.13 דו"ח הכולל דרישה לתשלום קנס בסך 730 ₪ בגין אי תיקון הצינור.

בעקבות הוצאת הדו"ח שלחה התובעת מכתב, מיום 17.2.13, המופנה ליועצת המשפטית של הנתבעת ולראש העיריה ובו דרישה לבטל את הדו"ח, מאחר והצינור שייך לבנין כולו והיא לא חבה באופן אישי בתיקונו. יצויין כי בסיפת מכתבה כתבה התובעת: "אבקש לבטל את הדו"ח הנ"ל באופן מיידי, ולא אאלץ לפנות לערכאות משפטיות".

במקביל למשלוח מכתב זה, אליו התקבלה תגובת היועצת המשפטית כי הענין נמצא בבדיקה, ביום 18.2.13 הוציאה מחלקת הפיקוח של הנתבעת ביום 18.2.13 דרישה נוספת לתובעת לתקן את הצינור באופן מיידי שאם לא כן יוטל עליה קנס בגין כל יום שיחלוף ללא ביצוע התיקון ואף תוגש תביעה משפטית.

ביום 20.2.13 המציאה התובעת לנתבעת אישור ערוך על ידי אינסטלטור פרטי המחווה דעתו כי הצינור בו מדובר משמש את הבנין כולו.

ביום 28.2.13 הודיעה היועצת המשפטית של הנתבעת כי הודעת הקנס מבוטלת לאחר שהתברר כי הוצאה על בסיס חוות דעת מקצועית מוטעית, וכי אכן החובה לתקן את הצינור מוטלת על כל דיירי הבנין. במכתב נכללה התנצלות על הטעות וצויין כי הענין הועבר לבירור הגורמים הרלבנטיים אצל הנתבעת.

חרף הודעת ביטול הדו"ח בחלוף, כאמור כשבועיים ממועד הוצאתו לראשונה, טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בפיצויה שכן הדו"ח הוצא ברשלנות מבלי שנבדקה טענתה כי המדובר בצינור השייך לבנין כולו, ובשל הוצאת הדו"ח ברשלנות, נגרמה לה עוגמת נפש רבה והפסד ימי עבודה לצורך הטיפול בענין עד לביטול הקנס.

לאחר שמיעת עדות התובעת (יותר נכון בן זוגה שכלל אינו תובע) ועדות נציג הנתבעת, אני סבורה שדין התביעה להידחות. אין ספק כי נפלה טעות מלפני הנתבעת בהוצאת הדו"ח, אולם אינני סבורה כי כל הוצאת דו"ח שגויה מקימה עילת תביעה או מצביעה על רשלנות מצד הנתבעת. נציג הנתבעת הסביר כי הפקח בשטח בדק את הענין והגיע למסקנה שגויה בדבר היות הצינור שייך לדירת התובעת, אולם הוסיף וציין כי לאחר בדיקה נוספת התבררה הטעות והדו"ח בוטל.

קבלת טענת התובעת כי עצם הוצאת הדו"ח השגוי מעידה על רשלנות הינה טענה קשה שתוצאותיה קשות לנתבעת, ולמעשה לציבור כולו. האמנם יש מקום לקבוע שכל טעות של הרשות הינה בגדר רשלנות? הרי הנתבעת פועלת בהתאם לסמכויותיה, במקרה זה להסרת מפגע של נזילת מי ביוב, ולפועלים מטעמה קיים שיקול דעת בדרך הפעלת הסמכות. אמנם נכון כי יש לכוון לכך שהסמכות מופעלת בזהירות הראויה ותוך בדיקה של הנתונים קודם להוצאת הדו"ח, אולם עצם העובדה שחלה טעות אינה מעידה שלא נעשה כך. המונח "טעות לעולם חוזרת" הינו רלבנטי ביותר לרשות הפועלת בעשרות מישורים ובאמצעות בני אדם, וקבלת טענת התובעת הינה למעשה קביעה כי אסור לנתבעת או בעצם לאורגניה, לטעות. לקביעה כזו אינני סבורה שעל בית המשפט לתת יד.

מעבר לכך, גם באם היה מקום לקבוע שהרשות התרשלה, או כי לא עמדה בנטל להוכיח כי לא התרשלה בהוצאת הדו"ח, אני סבורה שמדובר ב"ענין של מה בכך" שאינו מקים עילת תביעה. אני סבורה שאדם סביר לא היה מגיש תביעה זו, בוודאי שלא לאחר שהדו"ח בוטל!!! גם האמור במכתבה של התובעת שצוטט לעיל מעיד על כך שזו היתה עמדתה ביום 17.2.13, ולא הובהר לי מה השתנה כאשר הדו"ח בוטל ביום 28.2.13.

אינני סבורה כי רשות ציבורית צריכה לצפות כי בשל דו"ח מוטעה, שבוטל כאמור כעבור כשבועיים, תיגרם למאן דהוא עוגמת נפש כפי שזו תוארה על ידי בן זוגה של התובעת, וצר לי שחרף ביטול הדו"ח החליטה התובעת להגיש תביעה זו. הטענות בדבר הפסדי ימי עבודה נשמעות מעט מגוחכות בנסיבות הענין שכן "הטיפול" בענין הצריך כתיבת מכתב אחד ומספר התכתבויות קצרות בדואר אלקטרוני, ואולי מספר טלפונים. מכאן ועד להודעה בדבר הפסד ימי עבודה (טענה שלא נתמכה בבדל ראיה) הדרך ארוכה.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה, אולם בנסיבות הענין ומשמקור התקלה אכן בטעות של הנתבעת, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אדר ב תשע"ד, 05 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: