ליבוביץ נ' המכללה המשותפת

פסק דין

בפני תביעת התובע להשיב לו את שכר הלימוד אותו שילם לנתבעת בגין לימודיו.

לטענת התובע הוא שילם לנתבעת סך של 15,480 ₪ עבור שכר לימוד בקורס ל"תחזוקת מחשבים ורשתות". זמן קצר לאחר תחילת הלימודים ולאחר שהשלים לטענתו 10% מכלל השיעורים נתקף התובע בהתקף אפילפסיה, אשר לטענתו מנע אותו מלשוב לספסל הלימודים. התובע מבקש כי יושב לידיו מלוא שכר הלימוד, כמו גם החזר עבור פינויו באמבולנס מד"א משטח הנתבעת ופיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו ממנה.

לטענת הנתבעת, התובע שב ללימודיו לאחר ההתקף האפילפטי ממנו סבל והפסיק לימודיו בשל נסיבות אשר אינן קשורות במצב בריאותו. לטענת הנתבעת, לא הוכח כי מצב בריאותו של התובע מונע ממנו את המשך הלימודים, אך לפנים משורת הדין הסכימה היא להשיב לידיו 4000 ₪ מתוך הסכום אשר שולם לה מידי התובע. לטענת הנתבעת, הוסיף התובע ללמוד עוד כחודשיים לאחר קרות הארוע נשוא התביעה ומשכך טוענת היא כי יש לדחות את התביעה.

הצדדים התייצבו בפני, העידו עדיהם והציגו ראיותיהם.

מטעמו של התובע העיד הוא עצמו והוא שב על גירסתו כי בעקבות מחלתו הוא אינו יכול עוד לשוב ללימודיו ולפיכך הוא עומד על קבלת מלוא שכר הלימוד אשר שולם, לידיו. משעומת התובע עם יומן המכללה לפיו נרשמה נוכחותו בשיעורים השונים לאחר 1/09 , בו אירע ההתקף האפילפטי , הוא טען כי אינו יודע מדוע נרשם שהיה בלימודים , כאשר לטענתו כלל לא היה בשיעורים.

כרטיסי רישום הנוכחות הוצגו כראיה לבית המשפט – ראה נ/1.

מטעמה של הנתבעת, העידה המנהלת הפדגוגית הגב' קרן רייבי וזו הבהירה כי היא אחראית לוודא שכל מרצה מסמן ביומן את נוכחות הסטודנטים בכל שיעור ורושם אף את נושא ההרצאה. הגב' רייבי הבהירה כי אין היא נמצאת ליד כל מרצה ומרצה בעת שנערך רישום הסטודנטים, אך היא אחראית לכך שכל מרצה יערוך רישום שכזה וכי הרישום נעשה באופן מדוייק בידי המרצים.

הגב' רייבי העידה תחילה כי התובע נעדר מן השיעורים כיומיים לאחר קרות האירוע האפילפטי , אך משעיינה ברישום ביומנים תיקנה עדותה זו והוברר כי התובע חזר כבר כעבור כיום ללימודיו.

לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ובחנתי מכלול הראיות נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

רישומי המכללה מראים כי כבר ביום 6/1/09 התייצב התובע ללימודיו כרגיל בעוד האירוע האפילפטי התרחש ביום 4/1/09. יתרה מזו, רישומי המכללה, אשר נעשו כאמור בידי מרצים

שונים, מעלים כי התובע חזר ללימודיו והתמיד בהם עד למחציתו של חודש 3/09. תעודת חדר המיון מיום האירוע (4/1/09) , אף היא אינה מעלה כל צורך באישפוז , אלא ממליצה על מעקב נוירולוג והרופא המטפל. הכחשת התובע כי התמיד בלימודיו לאחר קרות הארוע האפילפטי , אינה מהימנה עלי ונסתרת בקלות על ידי רישומי היומנים אצל הנתבעת.

לא סביר בעיני כי המרצים השונים, שלא היו מודעים כלל לטענות התובע נשוא תביעה זו , טרחו כולם לרשום כי התובע נכח בשיעוריהם , כאשר כלל לא היה במקום.

לא מצאתי בראיות אשר הביא לעיוני התובע חוות דעת רפואית מטעמו של רופא מומחה המעידה כי התובע אינו מסוגל עוד מפאת מצבו הרפואי להוסיף וללמוד, כטענתו. האישור אשר המציא התובע בעניין זה, הינו מטעמה של רופאת המשפחה וזו ודאי שאינה מומחית בתחום הנדרש.

נראה איפה כי התובע החליט להפסיק לימודיו כחודשיים וחצי לאחר קרות הארוע האפילפטי, ברם לא הוכח כי הדבר נעשה בשל כורח רפואי כנטען על ידו.

התובע עצמו חתם על טפסי ההרשמה ללימודים שצורפו לכתב ההגנה ובהם הוצהר כי היה ויפרוש התובע מלימודיו לאחר 21 יום מתחילתם, הוא יהא חייב במלוא שכר הלימוד ודמי ההרשמה.

הנה כי כן, התובע פרש מלימודיו בשל סיבותיו הוא , אשר לא הובררו ובכל מקרה הוכח כי לא היה זה כורח רפואי אשר אילצו לעזוב את ספסל הלימודים. הראיה לכך הינה כי הדבר אף נעשה כעבור כארבעה וחצי חודשי לימוד ולא מיידית עם קרות הארוע האפילפטי.

נסיבות אלו אינן מזכות את התובע בהחזר כלשהוא משכר הלימוד אותו שילם ומפאת כבודו של

תובע יאמר אך, כי לא ראוי בעיני השימוש אותו הוא עושה במצבו הרפואי לצורך תביעתו זו וזאת כאשר הנתבעת בהגינותה השיבה לו חלק משכר הלימוד על אף שלא היתה עליה החובה לעשות כן.

לא מצאתי אף כל צידוק לחייב את הנתבעת בהוצאות פינויו של התובע משטחה באמצעות אמבולנס לאחר קרות הארוע האפילפטי כנתבע על ידו.