ליבוביץ ואח' נ' פיטנר ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבע לפסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת השיניים ושיקום הפה ומינוי מומחה אחר תחתיו.

בתיק זה מונה ד"ר דן גורדון כמומחה מטעם בית המשפט בתחום שיקום הפה.

ביום 3.10.13 הוגשה חוות דעת המומחה לתיק בית המשפט.

ביום 18.10.13 הגיש התובע הודעה על הגשת כתב תביעה מתוקן בהתאם להוראות תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, הקובעת כי בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות דעת. עוד קובעת התקנה כי היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום.

ביום 31.10.13 הגיש הנתבע את בקשתו אשר בפני, לפסילת חוות דעת המומחה מטעמו של בית המשפט ולהחלפת המומחה ולחלופין להורות למומחה לתקן את חוות דעתו באופן כזה שתתייחס רק לענייניים שהוגדרו במסגרת כתב המינוי.

לטענת הנתבע, המומחה חרג מסמכותו כפי שזו הוגדרה בהחלטת המינוי מיום 11.11.12. לטענת הנתבע המומחה בחוות הדעת מתייחס לעניינים רפואיים ולנזקים אשר לא נגרמו על ידי הנתבע ואף לא נטענו במסגרת כתב התביעה. הנתבע מפרט בבקשתו וטוען כי המומחה הציע טיפולים בשיניים מס' 35-36 ו 44-45 וכן 17-18 , אשר אליהן כלל לא התייחסה התובעת בכתב תביעתה ואף המומחה מטעמה של התובעת לא התייחס אליהן. עוד טוען הנתבע, כי המומחה מציע גשרים וטיפולים נוספים אשר לא נכללו בכתב התביעה ואף לא הומלצו בידי המומחה מטעמה של התובעת. הנתבע טוען כי אזור השיניים 34,35,36 לא נזכר בתביעתה של התובעת וכעת היא טוענת לגביו בכתב התביעה המתוקן וכך אף באשר לטענה לפיה התובעת לא הייתה מודעת למצב פיה ולא בוצעה לה בדיקה מקיפה וניתנו לה הסברים מתאימים, אשר נטענת בכתב התביעה המתוקן על בסיס האמור לעניין זה בחוות דעת מומחה בית המשפט. לאור האמור טוען הנתבע, כי המומחה חרג בחוות דעתו מכתב המינוי אשר ניתן לו ותיקון כתב התביעה בעקבות חוות דעתו יצר הרחבת חזית אסורה כמו גם מחלוקות חדשות וטיעונים חדשים בפי התובעת, אשר כלל לא נטענו במסגרת כתב התביעה.

התובעת טוענת כי יש לדחות הבקשה. לטענתה היא פעלה כדין לפי תקנה 136 לתקנות, והגישה כתב תביעה מתוקן בהתאם לזכות הקנויה לה, במועד הקבוע לכך בדין. התובעת מפנה בתגובתה לתקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה לעולם שיעור דמי הנזק הינו שנוי במחלוקת וטוענת כי יש לנקוט גישה ליברלית בכל בנוגע להתרת תיקון כתבי טענות בשלבים מוקדמים של ניהול התיק. לטענת התובעת, אין בכתב התביעה המתוקן טענות אשר לא נזכרו בכתב התביעה המקורי. לטענתה, הנתבע הוא שמנע ממנה עיון ברשומה אשר ערך ובה התאפשר עיון אך לאחר הגשת כתב התביעה. עוד טוענת התובעת כי בכתב התביעה המקורי עלתה הטענה בדבר היותה מודעת למצב פיה וכן אי ביצוע בדיקה מקיפה וקבלת הסבר בידי הנתבע ומפנה לסעיף 17ב' לכתב התביעה המקורי.

עוד מפנה התובעת לסעיפים שונים בכתב התביעה המקורי המאזכרים את אזור הצד השמאלי התחתון ושיניים 17-18, זאת במענה לטענותיו של הנתבע כי טענות אלו לא עלו כלל בכתב התביעה המקורי. התובעת אינה מתנגדת לחקירת המומחה וטוענת כי בקשת הנתבע לפסילת המומחה הוגשה באיחור ושלא בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי ואף משום כך יש לדחות את הבקשה.

משנתבקש הנתבע בידי בית המשפט להודיע באם עומד הוא על בקשתו, הוגשה תגובה מטעמו ובה שב על נימוקי בקשתו ולחלופין עתר כי מומחה בית המשפט עצמו יתקן את חוות דעתו באופן שיוציא ממנה את החלקים אשר נמצאים בתחום כתב המינוי , כנטען בבקשת הנתבע.

דיון:

מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט ומוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי.

בר"ע 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673;

בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז עו"ד נ' אילו פרוינד, תק- מח 2006(4), 5378;

ת.א. (מחוזי- ים) 7357/05 שמעון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-מח 2007(4) 3579.

רק במקרים נדירים וחריגים יפסול בית המשפט חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה על ידו והכלל הוא כי חוות דעתו של המומחה לא תיפסל אלא אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו בכדי לגרום לעיוות דין.

רע"א 7714/05 אלגרה כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה, תק-על 2006(1), 1736.

פסילת מומחה רפואי מוצדקת כאשר קיימת פגיעה בכללי הצדק הטבעי, כלומר כאשר נמצא פגם היורד לשורשו של עניין, כגון פגם בשיקול דעתו של המומחה, חוסר תום לב או משוא פנים. אי תקינות שאינה יורדת לשורש העניין ואינה פוגעת בעבודתו של המומחה ובאובייקטיביות של חוות הדעת, אינה צריכה להביא לביטול המינוי.

רע"א 600/96 אדרי מוטי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 96(2), 272.

ת"א (שלום ת"א) 42508/06 מחמד אבו עמארה נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, תק-של 2007(3), 17035.